קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הגל הנוכחי של המחאה החברתית בארץ דועך לגמרי. האנשים חוזרים לחיי היום-יום, לבעיות היומיומיות. אווירת ה"ביחד" נשכחת. אז מה הייתה התועלת מהמחאה הזאת?
תשובתי: אווירת ה"ביחד" הזאת הייתה לגמרי לא מבוררת. יוצאת אם חד-הורית וצועקת שחסר לה כסף, האחר צועק שחסר לו דיור, לשלישי חסרה משכורת, לרביעי – חופש, וכן הלאה. כולם צועקים, נו ומה הלאה? הרי כל אחד צועק באופן אגואיסטי, כל אחד רוצה שימלאו את דרישתו, ואין לו כל עניין באחרים. כולם צועקים יחד רק מפני שזה מאפשר להפעיל לחץ גדול יותר על הממשלה, שמצטיירת להם כמקור לכסף ולהטבות נוספות.
"העם דורש!", אבל במילים האלה כל אחד מתכוון למה שהוא עצמו דורש. ודאי שבצורה כזאת לא נגיע לשום דבר.
הדרישה צריכה לקבל צורה נכונה. וזה אומר, שאנחנו צריכים להביא את עצמנו להתאמה עם המערכת העליונה, עם ההשפעה. במונחים של חכמת הקבלה, זו"ן מעלים את דרישתם לפרצוף אבא ואמא, ולשֵם כך הם קודם כל צריכים להיות מאוחדים. במילים אחרות, אנחנו צריכים להיות מאוחדים במערכת הקשר בינינו, שבנויה על בסיס עיקרון הערבות ההדדית. אין לנו ברירה אחרת, בראש ובראשונה אנחנו חייבים לרצות להיות מחוברים זה לזה. אפילו אם איננו מסוגלים לזה, בכל זאת אנחנו מבקשים את זה, דורשים את זה.
אבל ממי אנחנו דורשים את זה? מהממשלה?! במה היא תעזור לנו?
אם אני יודע שכל הבעיות שלי מגיעות מהעליון, שבכוונה הביא אותי ואת כל העולם למצב הנוכחי, אז אני צריך רק לרצות להתחבר. הרי כל המשבר שלי, כל הבעיות שלי, נובעות מכך שאינני תואם למערכת העליונה. מתגלה לנו הרשת של השכינה, שבה כולנו מחוברים לאחד, אך האנושות אינה מאוחדת בהכרה שלה, בהבנה שלה, ברצון שלה. אנחנו לא רוצים איחוד, אנחנו רוצים לנצל זה את זה, בה בשעה שמתגלה לנו מערכת שבה כולנו מסורים זה לזה ופועלים בשיתוף. מתגלה לפנינו מערכת הערבות, ואילו אנחנו מנוגדים לה.
איך אני יכול לשכנע את עצמי להגיע לתיאום עם המערכת העליונה, ליצור קשר הדדי עם האחרים ולחיות בערבות? – זאת בדיוק צריכה להיות הדרישה שלי.
אם כך, מסתבר שהצעקות שלנו היו בכלל לא לעניין. חשבנו שכספים או שינויים ותיקונים כלשהם יפתרו את הבעיה שלנו.
ובכל זאת, על אף שהבקשות לא היו נכונות ולא היו מכוונות לכיוון הנכון, עדיין "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". האנשים יצאו לרחובות והרגישו שזה טוב להיות ביחד, אפילו בצורה כזאת. יחד עם האכזבה נשאר גם רושם נעים, ובעתיד האכזבות הממותקות האלה יביאו אותנו להכרת הרע. אנחנו נבין למה הכול קורה דווקא כך, למה התקוות נעלמות, למה המאמצים שלנו לא הביאו לשום דבר, על אף שהיינו יכולים להמשיך במחאה ולהכריח את הממשלה לספק לנו את דרישותינו הצודקות.
אנחנו נשאל את עצמנו: "אז מה קרה?" למה נסוגנו?". ואז נגלה, שבכוונה סידרו לנו עליות וירידות, כדי שנגלה את הרצון הנכון, הגישה הנכונה, כדי שנכיר במצב.
שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו, כדי לזרז את התהליך הזה?
תשובתי: אנחנו צריכים יותר ויותר להזדרז ולתקן את עצמנו בכוונות נכונות. חשוב שנתכלל מהרצונות של העם. ולכן כל כך רציתי שתהיו יחד עם העם, כשהם יוצאים לפעולות רבגוניות. נאמר, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אנחנו צריכים לקבל מהאנשים את הרצונות, ואחר כך לעבד אותם בפנים ולהעלות אותם למעלה, כמו ראש הפרצוף הכללי.
לא כל אחד יכול להעלות מ"ן בצורה נכונה. אבל כל אחד צריך לדעת, לפחות במקצת, על התהליך הנוכחי ולהבין את הצורך בערבות ההדדית. כי רק אם נתאחד, נצליח.
מתוך שיעור על מאמר שבעל הסולם פרסם בעיתון "האומה", 30.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הבעיה היא לא בשותף לשיחה, אלא בגישה
דורשים צדק
העם צריך ערבות הדדית!
