רצונות חדשים על העבר

דעה: לפעמים אני נזכר בנוסטלגיה, בזמנים של תקופת השלטון הסובייטי, אבל לא במשטר המדכא והמחסור התמידי, אלא בביטחון ביום המחר שהיה קיים באותן השנים, בכנות ובטוב לב של האנשים. ולכן אני, אופטימיסט מזדקן, שחי בעידן השינויים, רוצה שיגיעו הזמנים שנהיה שוב מלאי שמחה וטובים כמו בשנות ה- 80 ויחד עם זה חופשיים, שׂבעים ולבושים טוב כמו עכשיו. יכול להיות שזו אוטופיה. אך למענה אני רוצה לחיות.

תגובתי: את כל הטוב והשׂובע אפשר לאסוף ולהשיג רק באיחוד המקדים, החכם וההכרתי שלנו, שלצורך זה נדרש מה שלא היה קודם בשום ניסיון ליצור חברה אנטי-אגואיסטית (אנטי-טבעית):

1. הימצאות של האגו המלא והמפותח והכרתו כמוות לכל הציביליזציה שלנו, תנאי טבעי.
2. גילוי של החינוך האינטגרלי, כאמצעי לשינוי האדם והחברה מאגואיזם לאלטרואיזם, על ידי האמצעי של הטבע ("אור מקיף") ולא על ידי כפייה.

ככל שאנחנו נגלה את האפשרות הזאת מוקדם יותר לעצמנו ולאחרים, כך אנחנו נצמצם את הייסורים ונזרז את יצירתה של האנושות האינטגרלית היחידה. היא קיימת בתוך ההתפתחות שלנו כמדרגה הבאה שלנו, אבל איך להגיע אליה, האם בדרך של ייסורים ובכפייה או בהשתוקקות הכרתית? בזה הבחירה שלנו, בזה כל חופש הבחירה שלנו.

ידיעות קודמות בנושא:
טובים מרצוננו החופשי
חוסר האידיאות – סכנה לאנושות
תחייתה הרוחנית של רוסיה