קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ו: "ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם."
"ישראל" הם אלה שיש בהם נטייה לג' קווים, להשפעה.
את ג' הקווים האלה מסמלים אברהם, יצחק ויעקב – וישראל שואף לשלב ביניהם בצורה כזו שכוח ההשפעה וכוח הקבלה יתחברו ביניהם ויגיעו לדבקות בבורא ב"קו האמצעי".
הרי בכל המציאות קיימים רק שני הכוחות האלו – כוח הקבלה וכוח ההשפעה. הראשון מתייחס לנברא והשני לבורא.
אם בנברא נוכח גם כוח ההשפעה, כניצוץ או נקודה ברצון לקבל, אז מהם הנברא יכול להרכיב את "הקו האמצעי". הרצון, זה "קו שמאל", והנקודה שבתוך הרצון, ניצוץ מה"מסך" שהיה לפני השבירה, זה "קו ימין", והאור שהוזמן כדי לפעול על ההלחמה ביניהם, נותן את "הקו האמצעי" "למעלה מהדעת", השפעה למעלה מהקבלה.
ובכן, אנחנו זקוקים לרצון ולנקודה שבו (●) וכן למתח (∆) ביניהם, שבגללו האדם מרגיש שרע לו. אז מהנקודה שלו הוא מקבל קריאה להיכרות עם הבורא.
ובמקרה כזה כל הרצון שלו הופך לאמצעי המסייע ל"נקודה שבלב" להגיע עד לבורא.
זאת הסיבה שבגללה האור מלכתחילה, בדרך השתלשלות, ברא רצון בעל עוצמה כמוהו. עכשיו, כאשר הנברא משתמש ברצון הזה הוא יכול להגיע לבורא, לעלות אליו.
בהתאם לכך, "אברהם" זוהי נקודת ההשפעה. כאשר האדם משתמש בה בצורה נכונה וכבר מתוכה מביט על הרצון, אז הוא נקרא "יצחק".
ולאחר מכן מופיע השילוב ביניהם – "יעקב", "קו אמצעי". שלושת המרכיבים האלו נחוצים לנו.
שאלה: אם האור והרצון שווים בכוחם, מהיכן מופיעה הדלתא (∆), ההבדל ביניהם?
תשובתי: ניצוץ האור או הבורא נכנס אל תוך הרצון ומעורר בו הרגשה של טבע אחר, של מהות אחרת.
ואז רע לאדם, מכיוון שהוא לא משתווה לטבע הזה לפי השימוש ברצון שלו.
האמת היא, שאף אחד מאיתנו לא יודע מהו הרצון לקבל, אך כל אחד יודע מה לתועלתו. באופן כזה מדובר לא על הרצון, אלא על הכוונה על מנת לקבל. אנחנו חיים בתוך כוונה אגואיסטית ולא ברצון, שבכלל לא מורגש בפני עצמו.
כל התפיסה שלנו, כל התוכנית שלנו מתבססת רק על כוונה, על אגוצנטריות. וההבדל מתבטא לא בין שני הרצונות – הרצון לקבל והרצון להשפיע, אלא בין שני מאפיינים בסיסיים.
אני משווה ביניהם לא לפי הגודל אלא לפי ההבדל האיכותי. למעשה אני מרגיש את ההבדל, את הפער בין הבורא לנברא. ודווקא זה דוחף אותי להתחיל את הדרך למדרגת הבורא, להשתוות הצורה עימו. אחרת לא הייתי מקבל דחף כזה.
ולאחר מכן אני צועד במדרגות ההידמות, במדרגות האדם שמביא את עצמו להיות בהשתוות עם הבורא.
ובכן ישנם אנשים שיש בהם את ג' הקווים האלו ובאחרים – אין. ליתר דיוק, הם קיימים בכולם, כיוון שבסופו של דבר כולם צריכים להגיע למצב אחד. השבירה הייתה מוחלטת, ההתכללות הייתה מוחלטת וגם התיקון צריך להיות מוחלט.
ובכל זאת ג' הקווים באים לידי ביטוי לא אצל כולם בבת אחת. ברצון לקבל הכללי ישנו חלק עליון – גלגלתא ועיניים, במילים אחרות, אלה שאצלם ה"נקודה שבלב" (•) כבר עלתה למעלה והתגלתה, וכן החלק התחתון, האח"פ, אלה שאצלם היא בינתיים נסתרת למטה. בהתאם לכך אלה שלמעלה נמשכים לאיחוד, לבורא, ולכן נקראים "יהודים". ולמטה האנשים מפוזרים בכמות עצומה של רצונות, כל אחד כביכול חי בעולמו – ולכן הם נקראים "אומות העולם". למעלה כולם רוצים להתחבר לנקודה אחת ובעזרתה להגיע לבורא, ולמטה הנקודה הזו עדיין לא התגלתה, עוד לא קובעת כלום, ולכן רצונות שונים מושכים את האנשים לכיוונים שונים.
אבל "הפרט והכלל שווים", כל אדם הוא עולם קטן. ולכן בכל אחד קיימת המערכת הזו, המבנה הזה. ואפילו אם בלב האדם כבר מתבלטת הנקודה, קיימים אצלו גם כל שאר הרצונות, אף על פי שיכול להיות שהם בינתיים נסתרים ומחכים לשעתם. לכולם יש רצונות שבינתיים לא מלווים ב"נקודה שבלב".
בכל אופן, אותם האנשים שקיבלו מלמעלה בסיס לג' קווים חייבים להרגיש את עצמם אחראיים על תיקון כל העולם.
בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, 29.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
כאשר הכוח המשלים מאחר
מי למעשה תלוי במי?
חלוקת היגיעה הרוחנית
