רכלן או חבר?

"לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני יהוה." (תורה, ספר "ויקרא", פרשת "קדשים", פרק י"ט פסוק ט"ז).

בעולם שלנו, רכלן, זה אדם שנהנה מהתגלות האגו באחרים. מה שמעניין הוא, שהכֵּנות אופיינית לו. הוא לא משקר ולא מנסה לפגוע בזולת, אלא פשוט מגלה את אותו העיוות, אותו הקלקול שקיים בחברה, ביחסים בין בני אדם.

הערה: אבל רכלן, אף פעם לא אומר שום דבר לאדם בפָּנים, אלא רק מאחורי גבו…

תשובתי: לא חשוב, מפני שיחד עם זה יכולים להיות לו הדחפים הטובים ביותר. הבעיה היא אחרת: האם הוא פועל לצורך התיקון? האם הפעולה לגילוי הרע מכוונת לקשר יותר גדול בין בני אדם?

רכלן מפריד בין אנשים, מרחיק אותם זה מזה. אתה יכול לעשות את אותו הדבר, בזה שמגלה את חוסר הקשר בין האנשים, אבל יחד עם זה אתה תחשוב כיצד לחבר אותם. אם הכוונה שלך מכוונת לחיבור ולקשר עם האחרים, אז זו כבר אינה רכילות.

בעבודה הרוחנית המושג "רכלן" נבחן לא ביחס כלפי עצמו או כלפי האחרים, אלא ביחס כלפי הבורא, מפני שהוא נותן לנו את ההפרות של ההרמוניה, הבעיות, חוסר השילוב של התכונות והחלקים של המנגנון היחידי של הנשמה. הוא מגלה על ידי האור שלו את חוסר התיאום שלהם, ולכן הוא הסיבה העיקרית של כל הפעולות הללו. ואילו אנחנו צריכים לעבוד על התיאום ביניהן.

וכאן מתגלה הרכלן, זה שמגלה את הרע אבל לא חושב על התיקון שלו, לא פועל ב"קו אמצעי". כל אחד מאיתנו, בזה שמלכתחילה מכוון את עצמו לתיקון, מגלה פגמים כדי לתקן אותם ולא כדי להתעמק בגילוי שלהם.

מצב של גילוי הרע, זה המשכת האור שמדגיש בי את כל הקלקולים שלי. אבל מלכתחילה אני צריך לחשוב על המצב השלם, האינטגרלי וההרמוני, כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה". ובזה כל ההבדל הדק בין רכילות לפעולה נכונה.

אם, נניח, חבר שלי אומר לי עכשיו שנהגתי לא כשורה, האם הוא רכלן או לא? זה מתגלה רק באופן שהוא מביא אותי לגילוי של המצב הלא מתוקן שלי ושל תיקונו. ואילו רכלן לא עושה את זה, אצלו הגישה היא אגואיסטית נטו.

באופן כזה, אם החבר שלי גילה את הרע כדי לכוון אותי בצורה נכונה ועוד יותר להתקרב אליי, אז הוא לא רכלן, אלא הוא חבר שלי.

מצידי, אני לא יכול לסרב לעזור לחבר לגלות כל מיני מכשולים, שגיאות וטעויות, מפני שראיתי את המצב הלא מתוקן שלו. אני צריך לחשוש מלהיות רכלן, אבל לא להימנע מגילוי הטעויות של החבר, אלא לעשות את זה בצורה נכונה, כי אני צריך להתחבר איתו ויחד להגיע לתיקון. וזה נקרא "לא תעמוד על דם רעך".

דם, זה החלק הרביעי של הנשמה מארבע בחינות של התפשטות האור, כלומר עזרה בדרגת התיקון הנמוכה ביותר שמחייה את הגוף הבהמי. אני עוזר לזולת שלי להתעלות, אבל דווקא מהמצב הזה. את כל השאר הוא צריך לעשות בעצמו, ואני רק במקצת מעלה אותו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 02.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
משפחה שבה כולם אהובים
חיים חדשים – 162
שיחה על רכילות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/bmOzI

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest