דף הבית / אהבה / רחוב דו-סיטרי

רחוב דו-סיטרי

laitman_2010-12-12_9500-70.jpg

שאלה: כיצד להסביר לאנשים בשביל מה צריכים את האהבה?

תשובתי: אפשר לאהוב לאכול דגים לארוחת צהריים, אפשר לאהוב את בנך הקטן ואפשר לאהוב את הזולת או את הבורא. אותן מילים שמסמלות מושגים שונים לחלוטין.

האם כדאי לשבח את האהבה לזולת בפני אדם שאוהב דגים? כיצד לתאר לו את ההנאה מההשפעה? מה הוא יבין? שאת הדג שלו הוא צריך לתת לזולת? זאת האהבה עליה מדובר?

אז איזו משמעות נסתרת באהבת הזולת? משמעות אחרת לגמרי. לאהוב את הזולת פירושו לצרף לעצמך את רצונו ולעבוד עם הרצון שלך כדי למלא את רצונו. אז שנינו מתמזגים לאחד. רק שאני ממלא והוא מתמלא. מתמלא בתוך מה? בתוך הרצון שלו. הרצון שלו כלפי הרצון שלי – כמלכות ביחס לזעיר אנפין. אני כמו הבורא והוא הנברא. בזה העבודה שלי.

כך שה"אהבה", היא היחסים בין הבורא לנברא. רק זה האהבה, היחס של הנברא לבורא. אם אני יכול לבנות יחס כזה לאחרים, במילים אחרות, אם אני רוכש את תכונת הבורא, את תכונת ההשפעה ובעזרתה אני מתייחס לרצון הזולת כמו הבורא, נובע מכך שהבורא נמצא בי ואני מבצע את הפעולה הנכונה ביחס לזולת, על זה מדובר, זה הפירוש של "אני אוהב את הזולת".

אין לנו זכות להשתמש במילה "אהבה" באיזה משמעות, קונטקסט, או מקרה אחר. אחרת יווצר בלבול בגלל "אהבת הדגים" שלנו.

לא. מדובר עד כמה הבורא, תכונת ההשפעה, מתלבש בי. קודם כל צריך לקיים את הכלל: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך". בכך אני הופך להיות נייטרלי. ולאחר מכן אני צריך לרכוש את רצונו במקום הרצון שלי. רצון הזולת הופך להיות חשוב יותר בשבילי ולכן הוא בעצמו הופך להיות גבוה ממני. אני מוכן לעשות בשבילו הכל – כמו בשביל ילד חולה בעולם שלנו. אני כולי מהופנט כלפי הרצון שלו, מרוכז רק ברצון שלו, הרצון שלו הוא זה שמפעיל אותי.

ודווקא בגלל זה אני דומה לבורא, כמו זעיר אנפין שמקבל בקשה מהמלכות. ככל שהרצון של הזולת יותר מסוגל להפעיל אותי להשפיע, באותה המידה אני גבוה ממנו. זוהי האהבה. אתה רואה עד כמה זה הפוך מתפיסתנו.

ככל שאני יכול לתת יותר לזולת, כך אני מספק לו יותר את אור התיקון. הרי בינינו שורה הערבות. אני לא ממלא את רצונו האגואיסטי, אני מגלה בו את הרצון להיות יחד איתי במערכת אחת, כדי שהשכינה תשרה בינינו. אז במה אני צריך לספק אותו? בתמיכה שלי בערבות, שהוא גם מספק לי, מגלה אותה בתוך רצונו. זאת האהבה.

אף אחד אינו מספק את האגו של הזולת. אני איני מבחין בזולת ברצון האגואיסטי כלל, אלא ברצון לתמיכה הדדית, כדי שביחסים הדדיים בינינו נגלה את הבורא. הרי הבורא לא יכול להתגלות במישהו אחד או רק ביחס שלי לזולת, אם היחס הזה לא נתמך ביחס זהה מצידו. האהבה לא פועלת בכיוון אחד, זה רחוב דו סיטרי. כאן צריכה להיות רשת מקשרת שבה זורמים אימפולסים של השפעה, רשת שמלאה ברגשות אהבה, יחסי ערבות, הדדיות, בהם אנחנו מחזקים זה את זה.

והאגו נשאר למטה, ללא כל מחשבה למלא אותו. הרי אנחנו כבר מתעלים מעליו, קשורים בכוונה הדדית על מנת להשפיע. וכשהיא מגיעה לדרגה מסויימת של איחוד, בהיותה יוצרת מעלינו רשת, אנחנו מגלים את הבורא – את התכונה ההדדית של ההשפעה והאהבה בינינו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 20.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להצית את ניצוץ האהבה
עולם שקוף
להשפיע על מנת להשפיע – הניקוי הראשוני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/8WU4Z

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest