קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "מתן תורה": "אין לנו שום העדפה בכל תרי"ב המצוות ובכל המקראות שבתורה על המצוה האחת של ואהבת לרעך כמוך. כיון שבאים רק כדי לפרש ולאפשר לנו לקיים מצות אהבת הזולת על היכנה, שהרי אומר בפירוש "ואידך פירושא הוא זיל גמור", דהיינו שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת שאי אפשר לגמור מצות ואהבת לרעך כמוך זולתם".
"תורה", היא האור שמתקן את הרצונות שלנו. עלינו לתקן את כל תרי"ג הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע. זה יכול להיות להשפיע על מנת להשפיע ("מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"), כשאנחנו לא מזיקים לזולת במצב של חפץ חסד. ויתר על כך, אנחנו יכולים לאהוב את הזולת כמו את עצמנו, כלומר, לקבל על מנת להשפיע. כך עלינו להתקדם.
בעולם הזה קיים רק האדם, ואם הוא רוצה לתקן את יחסו לזולת, אז הוא מגלה בתוכו תרי"ג סוגים של היחס הזה, שהם תרי"ג הרצונות המקולקלים. אחר כך הוא מתחיל לתקנם בעזרת המאור המחזיר למוטב, על ידי כך שהוא לומד על המערכת המתוקנת. הרי התורה מספרת על המצבים המתוקנים בלבד, על מילוי "המצוות", כלומר על התיקונים שעלינו לעבור.
בהקדמה לספר הזוהר מוסבר שהתורה מתחלקת לתרי"ג עטין ותרי"ג פקודין. מדובר על תרי"ג אורות, שמתקנים בנו את תרי"ג הרצונות האגואיסטים, שמכוונים כלפי הזולת.
מדובר לא על עצמי ולא על העולם הזה, אלא דווקא על היחס לזולת. כשאני רוצה להתקרב אליו, להגיע אליו, אני מגלה את תרי"ג הרצונות המקולקלים – זוהי הכרת הרע. אז אני רוצה לתקנם, וכתגובה, לכל רצון מגיע האור המתאים לו שעושה את התיקון. כיצד בדיוק – אני לא יודע, זה לא ענייני. אני רק רוצה לגלות את הרע ולתקנו לטוב, ואילו את "הביצוע הטכני" אני משאיר לאור.
כתוצאה מכך הרצונות שלי מתקנים – רוכשים כוונה על מנת להשפיע במקום הכוונה הקודמת על מנת לקבל – ומתמלאים בכוונה האלטרואיסטית הזאת. זאת אומרת ששורה בהם האור.
במה באמת ניתן למלא את הרצון המתוקן? רק במה שאני רוצה ומסוגל לבצע עימו השפעה לזולת. זהו המילוי שאנחנו מכנים נרנח"י. ומההתחלה, מצד הבורא שיצר את הרצון לקבל, ניתן רק אור נפש קטן – ניצוץ, נר דקיק, שפועל במציאות.
קיים רק ניצוץ ונקודת הרצון, שנבראה כיש מאין. כל היתר, ללא יוצא מן הכלל, נובע רק מהיחסים בין הבורא לנברא, שרוצים להצית אש של אהבה ביניהם. לפי חוק האהבה, מספיק לתת למי שאוהב אותי לפחות גרגיר, ואז היחס שלי שהשקעתי בתוך המתנה הזאת, הופך אותו לבלתי מוגבל.
עלינו להבין שמתוך גילויים ובירורים מלקבל על מנת להשפיע של תרי"ג הרצונות שלנו שמתגלים ביחס לזולת, אנחנו רוכשים כלי השפעה גדול. והוא מונח על אותה הנקודה של "יש מאין" שמרגישה רק את רצונה ליהנות.
יש בנו את הנקודה הזאת ומעליה אנחנו בונים את הכלי העצום שהוא כולו – יחס, השפעה, אהבה.
"מהותו", היא אותה הנקודה. הרצון שגדל, נספג ברגשות, נשאר אותו הרצון. כל מה שנמצא בו זאת הרגשה של ממי ואת מה הוא מקבל. במילים אחרות, תפיסת יחסו של הבורא.
בארבעת דרגות ההתפשטת של אור ישר, ישנו הרצון והאור של בחינה א'. כל היתר נובע מתוך התגובה, כהיענות הנברא שמשיג את הנותן, ולא מתוך המילוי. הרי מהרגע שבחינה א' מתחילה להרגיש את עצמה ולו במעט כרצון נקודתי עם ניצוץ מזערי של אור הנפש, היא מיד עוברת להתפתחות ביחס לנותן.
ולכן עלינו להבין שהכלי הרוחני כולו, העולם הרוחני כולו, נבנה על היחסים בין הנברא לבורא. על ידי ביטול היחס הזה – אם זה באשמתנו או לא – אנחנו נשארים בתוך הרצון הקטן והחשוך שלנו, שהוא המציאות שלנו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם, 20.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
עולם שקוף
רחוב דו-סיטרי
המצווה העיקרית
