דף הבית / אהבה / זוגיות / רגע, עצור!

רגע, עצור!

בבירור של הבעיות המשפחתיות עם בן/בת הזוג חשוב לנו לדבר עליהן בגלוי, מבלי להשאיר שום דבר בסוד ולא לסבול בחשאי. אנחנו לא אוטמים את האוזניים, אלא להיפך, נפתחים לדו- שיח, נפתחים, מגלים את עצמנו בפני בן/בת הזוג.

אבל, יחד עם זה, אנחנו לא עורכים רשימה של ליקויים, לא רוצים לזכור את הרע. כי על הליקויים האלה נאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה". אנחנו רק מוציאים אותם החוצה תוך כדי השיחה, כאשר כל אחד מדבר על עצמו ועל בן/בת הזוג.

ככלל, בינינו נערמת "ערימה של אשפה", ועכשיו אנחנו צריכים להתעלות מעליה. כי אם נסתכל זה על זה בעומדנו משני צידיה, אנחנו נראה רק אשפה, אבל לא את בן/בת הזוג. אז מה לעשות?

הסיכוי היחיד זה להתעלות מעל הלכלוך הזה. יחד עם זה אנחנו לא נודרים נדרים זה לזה לכל החיים. יותר מכך, אנחנו בטוחים שבשיחה הבאה הערימה הזאת תהיה עוד יותר גבוהה. ודאי, היא צומחת מיום ליום, אלה הם החיים. ולכן יידרש לנו עוד הרבה פעמים כזה בירור ביקורתי.

ובכל זאת עכשיו, בכך שמשקיעים הכול, אנחנו עוברים לתרגיל הפוך, לעלייה מעל ל"כביסה המלוכלכת". אני רוצה לאהוב את בן/בת הזוג כפי שהוא ניצב מולי מעל לערימה הזאת, כאשר אני מביט בו/בה במבט צלול, נקי מביקורת.

בשביל זה אנחנו כאילו מתרוממים מעל השולחן שעליו נערם הזבל. עכשיו אני מביט על אשתי אחרת, כפי שהבטתי עליה באותו הרגע שבו החלטתי לקשור עימה את גורלי. את אותו הרגע הטוב ביותר שלנו, כשהיא הייתה שלמות עבורי, אני רוצה עכשיו לעצור, ובעזרת התרגיל הזה אנחנו הולכים קדימה.

אבל אנחנו לא מתעלים סתם מעל הלכלוך. על ידי התחזקותנו בגישה כזאת אנחנו משוחחים זה עם זו, עד כמה את מושלמת ועד כמה אני מושלם. אנחנו כאילו מתחילים לכסות את האשפה שלנו בציפוי של שוקולד, בבצק מתוק עם שכבות של קצפת, שושנים מגלידה וכולי.

כל המרירות נשארת בפנים ואילו מבחוץ, האיחוד: אנחנו מפזרים זה לזו מחמאות, מספרים על התכונות הנפלאות של בן/בת הזוג, על סגולותיה הייחודיות של אישיותו/תה. כאן אפשר לדבר על הדברים הפנימיים ביותר, בכך שמתארים אותם בצורה האידיאלית ביותר. זה ישפיע על שנינו על הצד הטוב ביותר וישנה עד לבלי היכר את כל התרכובת של היחסים שלנו, כולל המיניים.

ובכן, אנחנו עושים עבודה ברמה פסיכולוגית, רציונלית, עורכים "תחרות שירי תשבחות", אבל לא בצורת בדיחות, אלא עמוקים וגלויי לב. אנחנו מהללים את כל מה שרוצים לגלות כהפוך לביקורת שהייתה בהתחלה. זהו כבר בירור חיובי ולא ביקורתי. בכך אנחנו מתחזקים בכוונות טובות זה כלפי זה.

ואחר כך מגיע השלב הבא, המעשי. מעשים מחזקים את הכוונות וכאילו מאשרים אותן. לכן אנחנו עוברים לשלב הבא של השיחה: "מה האישה הייתה רוצה ממני, ואני ממנה?". כאן כל אחד מגלה לשני את הכמיהות שלו: החל מהדברים הבסיסיים והעקרוניים ועד לאישיים והאינטימיים. יחד עם זה אנחנו מנסים להיות חדורים מהרצונות של בן/בת הזוג, מהרצונות והציפיות שלו/שלה.

ואחר כך מגיע השלב של המעשים ואז אנחנו הופכים לאחד שלם.

ומכאן נובע התרגיל הבא שעליו נדבר מאוחר יותר, איך להפיק יחס זהה כלפי כל אדם בעולם…

מתוך תוכנית "חיים חדשים" שיחה 34, 12.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תזרקו את המשקפיים העקומות האלה
נשוי, אך חופשי כציפור
המאבק על רף השיא של היחסים המשפחתיים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/lIGXP

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest