רגעים דחוסים

ההצלחה בהשׂגת הרוחניות אינה תלויה ביכולות וכישרונות מיוחדים ובולטים שישנם באדם. לכולנו עוד מצפה הפתעה כשנגלה ששום דבר ממה שיש עכשיו לכל אחד, לא עובר לרוחניות! לעולם הרוחני נכנסים דרך מסנן דק, שאינך יכול להעביר דרכו דבר מכל מה שיש ברשותך עכשיו. הכול נשאר בתוך הרצון האגואיסטי שלך, בתוך השׂכל הארצי שלך, נעלמות כל הרכישות הקודמות ושום דבר אינו נשמר.

ההצלחה תלויה רק במאמצים שהושקעו כמשקל נגד לכל הקשיים, הבעיות והאכזבות. אם למרות הכול האדם בכל זאת מתקדם ואינו נסוג לאחור, רק אז הוא נכנס לעולם הרוחני וזה הדבר היחיד שנשאר עימו. והעקשנות וההתמדה הזאת, הם שמקנים לו את הזכות להיכנס. אין יותר שום דבר.

כשאנחנו יוצאים ממצרים ולוקחים עימנו את הכלים של המצרים, הם חייבים להיות ריקים לגמרי, רק רצונות עירומים בלבד, שלא נשאר בהם דבר. זה אומר שאנחנו זורקים את כל הצבירות האגואיסטיות שנעשׂוּ במצרים, ולא רוצים לקחת מהם איתנו שום דבר. אנחנו לוקחים רק לחם עוני (מצה) וכלים/רצונות ריקים, אחרת לא ניתן לצאת ממצרים.

לכן, עכשיו יכולה להינתן רק עצה אחת: למרות כל הבעיות והכבדוּת, האכזבה ואפיסת הכוחות, בכל זאת לדחוף את עצמנו קדימה. וזה פועל רק בתנאי שהאדם מאוד חרד לזמן שלו, מנסה להכיל לתוכו כמה שיותר, פשוט לדחוס כל רגע. מאוד חשוב, כמה הוא כותב בזמן השיעור, כמה הוא משתדל לעשׂות למען ההפצה במשך היום, כלומר במה הוא ממלא את הזמן שלו.

מתוך שיחה, 24.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
פיתיונות עבור האגואיזם
מוח מבריק אינו ערובה לאור
עם מה אנו יוצאים ממצרים?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/eTZIZ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest