ראש השנה לאילנות

התוצאה מהעבודה הרוחנית נקראת "פרי", והעבודה עצמה נקראת ה"עץ" שעליו אנחנו עובדים, כדי להפוך אותו מעץ רע לעץ טוב, שנושא פירות טובים.

לאחר שבירת הכלים נוצר "עץ הדעת טוב ורע". דעת היא ספירת הדעת שאותה אנחנו מעלים לאבא ואמא לתיקון, ולכן זה יכול להיות גם לרע וגם לטוב. כי כל דרישה בליבו של האדם נקראת "תפילה".

לכן העבודה שלנו היא לבדוק בכל רגע את הכוונות שלנו, את המטרה, את הכיוון, את המגמה, ולאחר הבדיקה, להפוך את הרע לטוב ומעץ רע לעשות עץ טוב.

עץ רע הוא כל מערכת הקליפות, עולמות בי"ע דפרודא, שמנותקים מעולם האצילות, משליטת הבורא. צריך לעבוד על כל זה מיום ליום, כדי לטפל בעץ הזה. אם האדם משקיע את כוחותיו בעץ הזה, הוא נושא פירות. ואם הוא לא משקיע, הוא הופך לאילן סרק, שלא נושא פירות.

אם מטפלים בעץ בצורה נכונה, הוא יגדל וייתן פירות. והאדם צריך לברך על הפירות האלה. הרי הוא רק עזר לעץ לגדול ולתת פירות. אבל בטבע של העץ כבר הוטבעה מלכתחילה היכולת שלו לגדול ולתת פירות, בתנאי שהאדם יוסיף לכאן את העבודה שלו.

כך זה קורה איתנו: מצד אחד, הבורא מבצע את הכול, "אין עוד מלבדו". אך מצד שני, ללא המאמצים שלנו, הוא לא יפתח את הערוץ הזה ולא יניע את כל התהליך שכתוצאה ממנו העץ יתחיל לתת פירות.

לכן נאמר ש"האדם הוא עץ השדה". זוהי דוגמא מושלמת מעולם הצומח, שמתארת בצורה נכונה את דמותו של האדם.

ישנן הרבה סוגים של עבודות על העץ שלנו ("זיבול", "חרישה", "זריעה" ועוד) אבל אם נאמר זאת בפשטות – כולם מסתכמים בבירורים. האדם צריך לברר בכל רגע מה נחוץ לו בחיים, ולבצע את זה. ואת כל הכוח והזמן הנותרים לו לאחר הנחיצות, עליו להקדיש להתקדמות רוחנית.

אם כן, אפילו אותו הזמן שהוא נאלץ להקדיש לחיים הגשמיים – גם הוא שייך לבירור הרוחני. ואם הוא עוסק בזה בכל רגע, כך הוא מברר את העץ שלו, את הדרך שלו, את כל האמצעים להשגת המטרה.

כזאת היא העבודה שלנו. ולכן "ט"ו בשבט" (ראש השנה לאילנות) יכול להיראות לנו לא כל כך חשוב, אבל קיימים בו הרבה מאוד סימנים רוחניים, ואנחנו מאוד מעריכים ומכבדים אותו. הוא משקף בצורה מדויקת מאוד את שלבי העבודה הרוחנית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 08.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי
תמרורים בדרך
פירות עץ הדעת