דף הבית / חכמת הקבלה / מקורות ותקצירים / קשר האדם אל הספירות – תקציר

קשר האדם אל הספירות – תקציר

thumbs_bs_100_wp.jpgלהלן תקציר למאמרו של בעל הסולם "קשר האדם אל הספירות" (שמעתי, מאמר סח).

1. קודם החטא של אדם הראשון, נשמתו הייתה מורכבת מכוונה של השפעה, שהייתה מלאה באור של עולם האצילות.

2. אחרי החטא של אדם הראשון, נפלה הנשמה לכוונה לקבל לעצמה ("משכא דחויא" – עור של נחש, אגואיזם מוחלט). לכן כל מחשבות ורצונות האדם, הם רק לקבל לטובת עצמו. אבל בתוך הכוונה הזו למען עצמו, נמצאת כוונה נייטרלית, אשר אותה אפשר לכוון או למען עצמו או למען הזולת. לכן היא נקראת קליפת נוגה, "שהוא חציו טוב וחציו רע" (לאחרים או לעצמו).3. תיקון: אבל על ידי לימוד של חכמת הקבלה (רב, קבוצה, ספרים), במטרה להגיע לכוונה להשפעה ("לשמה"), אפילו אם עדיין נמצא בכוונה לעצמו ("לא לשמה") , האדם מושך על עצמו את האור המתקן. וזאת לפי הכלל: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".

האור המזכך מהאגואיזם (למען עצמו) מרחיק את האדם מהכוונה לעצמו ("משכא דחויא"), וכוונת קליפת נוגה נעשה ל"כולו טוב" (משפיע).

כוונת נוגה נעשית בהדרגה מתוקנת יותר ובמידת ההשתוות לבורא, מתמלא האדם באור הנפש מעולם העשייה, אחר כך באור הרוח מעולם היצירה, אח"כ באור הנשמה מעולם הבריאה ואח"כ באור החיה מעולם האצילות. כשהאדם משיג מדרגה מסוימת "אין לו שום ברירה לחשוב מחשבות אחרות, אלא לפי מה שהבנין דקדושה מחייב אותו".

מכל האמור לעיל נובע שהאדם אינו יכול לתקן את הרצונות והמחשבות שלו, אלא האור העליון שמתקן אותו, הוא שמגדיר את הרצונות והמחשבות החדשות שלו. רק המאור שמתקבל על ידי שיטת חכמת הקבלה מחזיר את האדם למוטב.

ספר שמעתי, מאמר ס"ח, קשר האדם אל הספירות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/kmlUk

3 comments

  1. זהר רות/ נר"נ ונשמה לנשמה ונ"ר הבהמית אות ח

    ח) פתח ואמר, מה וכו': פו"א, מה הוא שאמר, י] הראיני את מראיך. בעת שהאדם נעשה מטפה בשליתה של אמו, כמו שגדל, מכניס בו הקב"ה מעט מעט רוח ונפש. ונר ניתן לו על ראשו בלילה. שנאמר, כ] בהלו נרו עלי ראשי. ועמוד של אור ביום, שנאמר ל] ויסע עמוד הענן וגו' ולילה בעמוד אש וגו' ללכת יומם ולילה. ונאמר, מ] כי נר מצוה ותורה אור. שהמלכות השולטת בלילה נקראת נר מצוה, וז"א שנקרא תורה, השולט ביום, נקרא ותורה אור.

    י](שיר השירים ב)   כ](איוב כט)   ל](שמות יד)  מ](משלי ו)

  2. זהר שיר השירים/ד' רוחות שבנשיקות/ אות א ב ג

    א) רבי רחומאי פתח וכו': רר"פ א] ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. הנה כאן ד' רוחות, ולא זכה בהם אדם, זולת מלך המשיח בלבד.

    א] (ישעיה יא)

    ב) והכתיב מארבע רוחות וגו': שואל, והרי כתוב, ב] מארבע רוחות באי הרוח. ארבע לא כתוב, אלא מארבע רוחות. ולמה לא כתוב ארבע. ומשיב, זהו רוח שלם הכלול מארבע רוחות.

    ב](יחזקאל ל"ז)

    ג) אמר ליה היאך וכו': א"ל איך רוח אחד כלול מארבע רוחות. אמר לו, זה הבא מתוך אהבת נשיקה. מה נשיקה מאהבה אינה אלא בפה, ומתחברים רוח ברוח, וכל אחד מהם כלול מב' רוחות, כי בכל אחד מהם יש רוחו עצמו ורוח חבירו שמקבל, נמצאים שניהם בד' רוחות. וכל שכן הזכר והנקבה בהתחברם יש שם ד' רוחות יחד, והבן הבא מהם, זהו רוח הבא מד' רוחות. כש"א, מארבע רוחות באי הרוח. וזהו הרוח השלם. פירוש. רוח הזכר הוא רוח חסדים. רוח הנקבה הוא רוח חכמה, שע"י הנשיקות מתדבק רוח ברוח, ויש ב' רוחות חסדים וחכמה בפה דז"א, ויש ב' רוחות, חסדים וחכמה בפה דנוקבא. שזו היא כל השלמות.

    לרב ולבני ברוך באהבה רבה לשיעור בוקר

  3. יום הששי ויכולו השמים

    ישמחו השמים ותגל הארץ

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest