קריסתו של האיחוד האירופי

הכלכלה והפוליטיקה תלויות זו בזו, ולכן המשבר הכלכלי באיחוד האירופי גורם למשבר פוליטי. בכל התהליך של קבלת ההחלטות מורגשת הססנות שנובעת מחוסר אינטגרציה אמיתית בניהול.

הסיבה לכך היא חוסר איחוד אידיאולוגי, שהיה מביא לשיווין ולתיאום של כל המערכות במדינות האיחוד – האזרחים, השווקים, הפרלמנטים, בתי המשפט. אולם בהעדר הכנה בצורה של חינוך והשכלה אינטגרליים של אזרחי המדינות החברות באיחוד, בכל שנה מתברר כיצד האינטגרציה המלאה הייתה יכולה להיות ישועה, אבל היום היא כבר כמעט בלתי אפשרית – הזמן הוחמץ.

מייסדי האיחוד האירופי לא לקחו בחשבון וגם לא רצו את האינטגרציה הגדולה יותר, כנראה במחשבה שרמה כזאת מקובלת ונוחה, וזאת הייתה טעות גורלית. מצד שני, קשר חד צדדי אפשר לאיחוד האירופי להכתיב את רצונו למדינות המשתתפות, ואלה, בתורן, חסמו את פעולות הצנע לחיזוק של האירו.

גם היום, הסיבות למשבר נתפסות במדינות האיחוד האירופי בצורה שונה, ולכן אין הסכמה גם לגבי נקיטת צעדים על מנת להציל את האיחוד האירופי. המשבר, במקום לשפר את שיתוף הפעולה בהתגברות עליו, גרם לפירוד עוד יותר גדול בין המדינות החברות באיחוד ויצר תחושה של עימות ואפילו התנגשות: גרמניה – חיסכון, איטליה וספרד – התפתחות, אנגליה – התרחקות. המערכת המורכבת של קבלת ההחלטות על ידי המדינות החברות באיחוד, ולא על ידי הממשלה של אירופה המאוחדת, לא משנה כיצד היא תיראה באיחוד המלא, אינה משאירה מקום לתמרון ומעייפת בתהליכי קבלת ההחלטות. כל מדינה מביטה לאחור בזהירות על אזרחיה, כי היא תלויה בהסכמתם.

אם בתחילת הבנייה של אירופה המאוחדת, חיזוק האינטגרציה היה יכול להיות קל, עכשיו, עם המשבר הסוער והאזרחים שזועמים בתביעותיהם הלאומיות ההדדיות, ממשלות שחברות באיחוד מפחדות אפילו לרמוז על כך.

כעת רבים כבר מבינים שאת האיחוד הפיננסי צריך להשלים לא רק באמצעות האיחוד הכלכלי והפוליטי, אלא גם על ידי ברית אידיאולוגית ותרבותית, כלומר, התחברות מלאה במשפחה האירופאית המאוחדת, אך הזמן הוחמץ, וחצאי צעדים רק יחמירו את "הגירושין". הדוגמה של פירוק הנישואין הלא מוצלחים היא העתק של מה שקורה, היא מראה כי ברית יציבה עדיין זקוקה לאהבה, ואותה ניתן להשיג רק על ידי החינוך וההשכלה האינטגרליים.

ידיעות קודמות בנושא:
כמה תסריטים אפשריים לגורלה של אירופה
רק אינטגרציה מלאה תציל את אירופה
אורגניזם אחד