קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מצד אחד, אנחנו צריכים להגיע לכוונה תמידית וחזקה. אבל מצד שני כתוב: "כי מציון תצא תורה", כלומר, דווקא מה"יציאות" מהרוחניות והכניסות חזרה. איך אפשר לשלב את שני ההפכים?
תשובתי: אנחנו כל הזמן צריכים להימשך לכוונה קבועה, כדי שהבורא יתגלה במרכז הקבוצה, בתוך הלבבות המחוברים שלנו, ללא שום מחיצות ביניהם. התמונה הזאת צריכה להיות תמיד לפניי. ואני צריך לדאוג שהחברים שלי יהיו מכוונים לאותו הדבר ולא יעזבו את הכוונה הזאת. כך אני מבטיח לעצמי באופן אוטומטי, שגם כן אשאר באותה הכוונה. על ידי זה אני מזמין אליי את המאור המחזיר למוטב שמחזק אותי בכוונה הנכונה.
אבל יחד עם זה, בתוכי כל הזמן מתגלים ומתעוררים רצונות חדשים, תנאים חדשים, כי הכלי שלי בינתיים אינו מתוקן במלואו. לכן אני כל הזמן נמצא ביציאות. מתגלה עביות נוספת וזורקת אותי החוצה, ואני צריך שוב ושוב לחזור למרכז הקבוצה. אבל היציאות האלה צריכות לבוא מלמעלה. אני בעצמי לא נחלש בכוונה שלי, אלא אני כאילו מאבד את ההכרה: כל רצון אגואיסטי חדש זורק אותי לקרשים שמהם הם צריך לעלות.
נאמר, שדווקא מכאלה "יציאות" תצא תורה. כי אני צריך להתגבר עליהן ודווקא מעליהן אני אבנה את עצמי החדש.
ידיעות קודמות בנושא:
נעלה אל האור!
כדי לא לשרוף את הזמן לחינם…
מיהו האדם?
