קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעניין הכוונה, פועל העיקרון: "איש את רעהו יעזורו". כי "אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים", אלא רק החברים יכולים להוציא אותו. התמיכה של החברים נקראת "ערבות", ואם היא נמצאת, אז לא אשכח אפילו לא לרגע על הכוונה, והלב שלי יהיה פתוח תמיד בכיוון הנכון.
אני לא מסוגל לעשות את זה בעצמי, אלא רק החברים. הלב שלי נמצא בידיים של החברים, ורק הם יכולים לכוון אותו לבורא שנמצא במרכז הקבוצה. לכן אני לגמרי תלוי בהם. במה אני צריך לשלם להם תמורת העבודה כזאת? אני משלם להם באותה המטבע, כלומר באופן זהה אני חושב עליהם, דואג לכוונות שלהם. גם אף אחד מהם אינו יכול לעשות את זה לבד וזקוק לעזרת החברים.
אם אנחנו ביחד חושבים ודואגים שבאחרים לא תיפסק הכוונה הנכונה, שהלבבות שלהם תמיד יישארו פתוחים ומוכנים לגילוי הבורא במרכז הקבוצה, אז בזה אנחנו מבטיחים לעצמנו אותה הדאגה ואותו הטיפול מאחרים. ובסופו של דבר, אני אגלה שכולם כבר נמצאים במצב של גמר התיקון, ורק אני לא ראיתי את זה בעיניים המקולקלות שלי, כמו שכתוב: "כל הפוסל במומו פוסל". אם אני מכוון בצורה נכונה את עצמי לעבודה עם החברים, להשפעה להם, אז אני אגלה את השפעתם אליי.
כלומר את כל העבודה על עצמי אני עושה על ידי עבודה על האחרים. בינתיים אני עושה את זה מסיבות אגואיסטיות ("לא לשמה"), בכך שמתכוון בצורה כזאת לתקן את עצמי. אבל בכל זאת, היא כבר נעשית בכיוון הנכון: ממני החוצה. מכזה "לא לשמה" באים ל"לשמה", להשפעה.
ידיעות קודמות בנושא:
קרב בזירה עם האגו
ללא דאגה הדדית לא תגיע לעולם העליון
הכול לא כל כך קשה, כפי שזה נדמה!
