דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קהילה כקריאת תיגר על הקפיטליזם

קהילה כקריאת תיגר על הקפיטליזם

שאלה: סוציולוגים אומרים, שהאדם הוא יצור חברתי, והצורך לשייכות לחברה או לקהילה הוא בסיסי עבורו. בזמן האחרון, המבנה הקהילתי עבר הרבה שינויים ומשברים, שכתוצאה מזה היום אפילו קשה לנו לתאר מה זה חיי קהילה, כיצד היא מורגשת, כיצד היא משפיעה על האישיות. איך אתה רואה את חיי הקהילה בימינו?

תשובתי: תוך כדי תהליך ההתפתחות, האדם נולד וחי בקהילה. היא הייתה הבית, המשפחה, עולם שלם שלו. כך היה באפריקה, ובאסיה, ובאירופה. זה היה כפר, שבט קטן, סביבה, שכל הזמן עטפה אותו, דאגה לו, חיממה אותו.

יחס כזה הוא חווה לא רק מההורים. הוא היה שייך לכולם, כולם היו שייכים לו ולא היה הבדל גדול, מי יותר, מי פחות. אמנם המשך ההתפתחות שלנו התבסס על גדילת האגו. הוא גדל בהדרגה, בכך שהרחיק אותנו זה מזה יותר ויותר רחוק.

לכן החיים הקהילתיים הטבעיים החלו לצאת מכלל שימוש: מישהו נהיה עשיר יותר ומישהו עני יותר, למישהו העסקים הלכו טוב יותר, למישהו גרוע יותר, מישהו היה חזק יותר, ומישהו חלש יותר.

בזמן האחרון האגו שלנו גדל, העקומה חדה, ועכשיו אנחנו עוברים קפיצה ששווה להתפוצצות האגו בבבל העתיקה. עד עכשיו היו לנו בכל זאת איזה שהם חיים משותפים במסגרות של מדינה או עיר. הערים של ימי הביניים הקיפו את עצמן בחומה, מפני שלצורך הגנה מאויבים חיצוניים צריך היה להתחבר יותר ביניהם.

ועכשיו זה לא קיים: אני חי בדירה שלי וסוגר את עצמי כך, כדי לא להיות תלוי באף אחד. אני אפילו לא מכיר את השכנים שלי, לא בא במגע איתם.

בבוקר אני יוצא עם הילד מהדירה, מושיב אותו במכונית, מסיע לגן או לבית הספר. בערב אני חוזר איתו הביתה והוא הולך לחדר שלו, לא לחדר משותף, מסתגר שם, ואפילו לא יוצא לארוחת הערב. כך עוברים החיים.

יחד עם זה, התלות הכללית מצד הטבע מוחצת אותנו יותר ויותר צפוף, ואילו אנחנו כנגד זה, רוצים לקרוע את הגבולות האלה מבפנים יותר ויותר. שני הכיוונים האלה בהתפתחות שלנו יוצרים את מה שאנחנו מכנים "משבר".

הודות לגלובליות אנחנו מסוגלים לספק לכולם את הדברים ההכרחיים לחיים, אבל מאחר ופנימית כל אחד אינו רוצה להיות מקושר עם האחרים, אז אנחנו הופכים את ההזדמנות להגיע לחיים טובים לייסורים.

אנחנו יודעים שהקהילה מסוגלת להשפיע על ספקים, על חברות, שמקנים שירותים כלליים שלהם אנחנו זקוקים. נאמר, אם היינו חיים בעיירה קטנה, אפשר היה לעשות הרבה טוב עבור תושביה.

היינו קובעים את המחירים שלנו עבור החברות שמספקות מוצרי מזון, אנרגיה חשמלית, גז ומים. המחיר הזה תלוי בנו, מפני שאנחנו מהווים צרכן גדול. לכן אנחנו יכולים לדרוש.

אם היינו מצליחים ליצור קהילה במסגרת של העולם המודרני, ואם היו הרבה קהילות כאלה, אז היינו יכולים להתחרות בגישה הקפיטליסטית האגואיסטית, שרוצה להוציא מאיתנו את כל מה שיש לנו, בזה שמנצלת אותנו עם אלימות וציניות גלויים. דווקא בתנאים המודרניים, יש לנו אפשרות לבחור למי לפנות כדי לסדר את החיים שלנו כמה שיותר טוב.

אנחנו יכולים לעשות כך, שהקהילה עצמה, מתוך היוזמה שלה, תבנה את החיים שלה. זה אומר, שאנחנו לא שוכרים חברות להספקת שירותים ושמירה על הסדר, אלא מארגנים בעצמנו את השירותים האלה. אמנם בראש ובראשונה אנחנו צריכים להתקרב בינינו, כדי שהקשר בינינו ייצב אותנו בהתאם לטבע הגלובלי. אבל זה לא פשוט לעשות את זה.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 237, 08.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
החברה העתידית
חברה זה הגוף הרוחני היחיד
הגבולות של השילוב האגואיסטי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MDcrg

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest