קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר לתקן את המצב, שהלב לא מסכים עם אותן הכוונות הטובות שאני מבין בשׂכל?
תשובתי: אנחנו לא "בעלי הבית" על הלב, על הלב שולטת הסביבה. אם אני רוצה לחשוב על משהו רציני וגבוה, אז אני לוקח ספר או רואה סרט, מדבר עם עצמי. אבל אם אני רוצה לשנות את הרצון של הלב שלי, אז אני זקוק להשפעה חיצונית.
הכול תלוי איך אני מסדר את החיים שלי. את החיים הרגילים צריך לתפוס כמו תיאטרון, כלומר, לשייך להם חשיבות נמוכה, רק לפי מידת ההכרחיות. אני חייב ללכת לעבודה, לחיות חיים רגילים, כמו כל בני האדם. אבל אני לא מתייחס לזה כאל חיים אמיתיים, אלא כמו להצגת תיאטרון, שבה משחקים שחקנים, שמבצעים כל מיני תפקידים, שנקבעו על ידי הבורא ושהם אפילו אינם מודעים לכך.
ומה שבאמת יכול להשפיע עליי, זו הקבוצה. בכל המציאות קיים רק האמצעי האחד הזה, שעליו אני יכול להשפיע, והוא יכול להשפיע עליי. אני יכול להכין את עצמי לתפיסה יותר רגישה של השפעתם, ואז אקבל אותה.
לכן, כל העבודה שלי מתרכזת רק בתוך הקבוצה, אין אפשרות אחרת לשנות את ליבו של האדם. לפעמים אנשים חושבים שאפשר ללמוד ולהפיץ יותר, ואז תתקדם. אבל הלימוד אינו מחליף את הקבוצה, אלא רק על ידי הקבוצה ההתקדמות היא אפשרית.
הקבוצה יכולה להיות גדולה מאוד או קטנה מאוד, או אפילו וירטואלית ולא פיזית. אבל בכל מקרה, אני חייב שתהיה לידי סביבה של אנשים שדומים לי, שכלפיהם אני יכול לבטל את עצמי בפועל, לתת להם מתנות, לכבד אותם, להחשיבם כגדולי הדור. אני חייב לשחק כלפיהם בכך שמתאר את עצמי כאפס גמור, עפר לרגליהם.
ואז דרכם האור העליון ישפיע עליי, כי אני הרי מבטל את עצמי. וזהו ביטול ממשי בפועל, ולא איזה דמיון כמו ביחס לבורא, שכלפיו כולם מוכנים להרכין את הראש. ואז אני אראה, עד כמה הפעולות האלה הן יעילות, וכמה שהן היו עוזרות לי אם הייתי עושה אותן עוד לפני הרבה שנים.
אני בעצמי לא מבין, מדוע עד עכשיו לא שמעתי את זה, זה הרי כל כך פשוט. כלומר, אני כן שמעתי, אך לא ביצעתי. עובר הרבה זמן, עד שהאדם סוף סוף שומע ומתחיל לבצע.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.04.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כשאנחנו יחד אי אפשר לשבור אותנו
לבד אי אפשר בדרך
כששבעה חזקים משבעה מיליארד
