צער על "שכינתא בגלותא"

קשה מאד להגיע להרגשת הגלות הרוחנית, מכיוון שקודם חייבים להרגיש את המצב ההפוך, שהוא חרות רוחנית. לשם כך צריכים להרגיש את האור המקיף (או"מ), הרגשה לא ברורה של תכונת ההשפעה.

מה זה "שכינתא (התגלות הבורא) בגלותא"? כיצד אפשר להתאבל על כך, להצטער על חוסר המקום לגילוי הבורא? כלומר, לא להצטער על התגלותו, אלא על חוסר התאמתך לגילוי, להצטער על התכונות שלך ולא על הרגשת הגילוי הנעימה? בוודאי שאף אחד לא יתנגד שהבורא יתגלה אליו, אך לסבול בגלל חוסר ההתאמה לבורא יכול רק מי שקיבל או"מ.

אף אחד אינו מרגיש צורך בשכינה. אם הבורא קיים, אז שיתגלה, כי זה בוודאי לטובה. לעומת זאת, צער על המקום לגילוי שלו, איש אינו מרגיש. ההבדל הוא גדול. גילוי הבורא מורגש בצורה אגואיסטית כמילוי. ואילו את המקום לגילוי הבורא עלינו ליצור מההשתוקקויות האגואיסטיות שלנו לגלות אותו, על ידי הפיכתן, לעשות זאת עם כוונה "למענו". זה הכנת המקום, שתכונתו תאפשר לבורא להתגלות.

כך גם בעולם שלנו, כל תופעה מתגלה בך בהתאם לתכונות שלך. רק כשאתה מסגל את תפיסתך להשפעה החיצונית, תוכל לגלות את הבורא במידת התכונות המשותפות שלכם: חוש ההשפעה שלו וחוש הקליטה שלך. הכול תלוי במידת תקינותם של כלי הקליטה. "השכינה" היא המקום שעלינו ליצור מחיבור ההשתוקקויות שלנו לבורא ולתקן את הכוונה שלנו ל"על מנת להשפיע".

קודם כל צריכים רצון גדול לגלות את הבורא לטובתך (לא לשמא) ורק אחר כך האדם מבין את הצורך בתיקון, אז הוא משתמש בסביבה, ועל ידי לימוד ביחד מושכים את המאור המחזיר למוטב. אז הוא מתחיל להבין שאפשר להצליח רק במידת השתוות הצורה, רק בכוונה על מנת להשפיע שתאפשר לו להסתגל לגילוי הבורא, תכונת ההשפעה. כעת, כשיש לו מה לתקן, מגיע שלב התיקון.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 27.09.2010

ידיעות קודמות בנושא:
להכין מקום עבור הבורא
המזון של שלב ההכנה: חסר טעם, אך עם הרבה קלוריות
אותו המקום עצמו