צופה על עצמי

laitman_2009-05-04_1323.jpg

שאלה: כיצד ניתן לאזן את הרצונות הגופניים והרצונות לבורא?

תשובתי: יש לי "נקודה שבלב" שמתוכה אני צופה אחר כל המתרחש. קודם כל, אני מרגיש את הגוף שלי, ואני אפילו יכול להסתכל עליו מתוך הנקודה הזאת, ומתוכה לצפות על כל האיברים שלו. מבפנים, מתוך אותה "נקודה שבלב", אני מסתכל על הגוף שלי, ורואה כיצד פועלות המערכות שלי.

הבורא נתן לי את ההרגשה הזאת של הגוף שלי, שהוא המערכת הקרובה ביותר אליי. ואני עצמי מהווה את אותה הנקודה הפנימית. והמערכת הכי קרובה אליי, שאותה אני מרגיש כאילו היא שלי, כאילו היא "תפורה" לי – זה הגוף שלי. אבל אני לא שייך אליו, אלא רק צופה אחריו.

חוץ מהגוף שלי יש לי אנשים קרובים: חברים ומשפחה. וכמו כן מעגלים יותר רחוקים, כל הטבע הסובב. אלה הן מיני ההשפעות עליי, על אותה הנקודה שבודקת, מבררת את עצמה, את נקודת ה"אני" שלה: מי אני?

מתוך נקודת ה"אני" שלי (א – נ – י), אני צריך לעבור לנקודת ה"אין" (א – י – ן), מעל לעצמי. מצד אחד אני רוצה לרכוש את כל העולם ולצרף אליי את הכול, להדביק את הכול לנקודת ה"אני" שלי: להכניע את השונאים, להרוס ולהרוג אותם, למשוך אליי את כולם ולשלוט בהם, להדביק אותם אליי. זה מה שרוצה הנקודה האגואיסטית שלי.

ואילו אני עובד על להפוך את ה"אני" ל"אין" ולצאת מתוך הנקודה הזאת להרגשת הכוח העליון שנמצא מחוץ לי.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 07.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הכוונון העדין לתדר הנכון
אני בוחר בנקודה שבלב
להרחיב את הנקודה שבלב

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/tscBb

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest