דף הבית / חכמת הקבלה / פרשת השבוע / פסיפס של רצונות

פסיפס של רצונות

איני צריך לשנות את רצונותיי, איני צריך להגביל, לשבור ולדכא אותם, אלא רק לכוון אותם בצורה נכונה למטרה הנכונה.

"לֹא-יקרחה (יִקְרְחוּ) קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם–לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת." ("ויקרא", פרשת "אמור", פרק כ"א, פסוק ה').

קודם כל, אני בוחר שני רצונות, ומברר כיצד ניתן לחבר אותם כדי שהם ביחד ישיגו את המדרגה הבאה, בכך שיתאחדו בה לאחד שלם, ובמדרגה הבאה ימצאו עוד רצונות, שגם עימם יוכלו להתחבר ולהתאחד כדי שיוכלו להשיג באיחוד שלהם את המדרגה הבאה. וכך, לפי היררכיה, עד לרצון היחידי העליון ביותר שמחבר בתוכו את כל השאר עד לכזאת מידה, שבו יוכל להתגלות הבורא.

כי אף על פי שהרצונות מקושרים ביניהם ומכוונים לאיחוד, הם שונים. יוצא פסיפס שמשלים זה את זה עד לשלמות. מצד אחד, מתגלה בו שלמות, אבל מצד שני, אנחנו רואים חלקים, צבעים וצורות שונים.

אנחנו יכולים לקרוא את הפסיפס הזה, ולהבין את האיחוד שלו, מפני שהוא מורכב מהרבה חלקים. אם זו הייתה התגלות והתבהרות פשוטה של איחוד, נניח, אור לבן אחד, אז היה לנו הרבה יותר קשה. אבל כאשר פסיפס של רצונות מנגן בקשת של צבעים, אנחנו תופסים אותו כמנגינה.

שאלה: האם הססגוניות הזו של צבעים לא עוברת אחר כך לצבע אחד?

תשובתי: הוא נתפס כאחד יחיד שלם, אבל דווקא מפני שהוא מורכב מגוונים רבים. אחרת אנחנו לא היינו מרגישים שום דבר.

אנחנו מרגישים הרמוניה במוזיקה, על אף שיש שם אלפי צלילים ומעברים שונים, אבל זה נתפס על ידינו כהרמוניה כללית, כאיחוד. אבל אם סתם נפרושׂ את כל מערכת התווים (פרטיטורה) למרכיבים, אז כביכול אין שום אחדות.

דווקא בגלל זה אנשים מלאומיות, מנטליות ומקצועות שונים, שמתאספים יחד, יכולים להגיע למטרה אחת יחידה, לרצון יחידי. וככל שאנחנו עולים יותר לאיחוד, כך השוני אצלנו יהיה גדול יותר, כדי לממש אותו.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 21.5.2014

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/v8ilv

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest