דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפצה / פירמידה של ערבות הדדית

פירמידה של ערבות הדדית

Laitman_2011-06-10_2472_w.jpg

"מלכות" מתחלקת לחמש דרגות הרצון, שנבדלות במהירות התגובה שלהן על השפעת האור. עלינו לתקן את כל הרצון הזה של ה"מלכות" ולהחזיר ל"כתר". זה נקרא "עשר ספירות של אור חוזר" שזה עבודת הנברא.

וכשמסתיימת בניית כל המערכת העליונה: ה"עולמות" וה"צמצומים" – כל מערכות היחסים בין ה"כתר" ל"מלכות", שיוצרים ביניהם התאמה מלאה מלמעלה למטה, מצד האור – כשמגיע תורו של הנברא, ואז האנושות, כלומר, ה"מלכות" הכללית מתחילה להתעורר מתוך המצב המרוחק ביותר מהבורא.

ישנם כאלה שמתעוררים יותר מוקדם או יותר מאוחר, בהתאם לחוק השתוות הצורה. האור העליון משפיע עלינו ובהדרגה מגביר את השפעתו על ה"מלכות" הכללית השבורה.

החלקים שמתעוררים לפני כולם, נקראים "ישראל", הם משתוקקים "ישר לבורא" (ישר – אל). ואלה שעדיין לא מתעוררים, בגלל עובי הרצון הגדול, נקראים בינתיים "אומות העולם". אבל בסופו של דבר, כולם יגיעו לדבקות עם הבורא, כפי שנאמר: "לא ידח ממנו נדח", "והכל ישוב לשורשו". אבל ישנו סדר מסוים שעל פיו חלק מהנשמות מתעוררות קודם והן חייבות לעבוד על עצמן וגם להיות המעביר של האור לכל היתר, שבינתיים לא יכולים להתעורר בעצמם.

הם לעולם לא יתעוררו, אם אותו החלק מהנשמות שמתעוררות בזכות האור לא ישפיעו עליהם. מסתבר שישנו חלק מהנשמות שנמצא בהשפעה ישירה של האור ולכן הן יכולות להתעורר. וחלק אחר יכול להתעורר רק על ידי השפעת המאור דרך חלקי נשמות גבוהות יותר – מפני שהאור מגיע לכל אחד.

לכן, בהפצה שלנו אנחנו מבדילים בין שתי הקבוצות הללו. ישנם כאלה שמתעוררים בעצמם לקראת האור, ואת היחס שלהם כלפי האור חוקרת חכמת הקבלה. ועליהם לקחת את המערכת הזאת ואת חוקיה ולהסביר לאחרים, בשפת המערכת הארצית, שבה כולנו נמצאים, בשפת "הערבות". והיחסים של כל היתר אחד כלפי השני, לא יכונו בשמות של חכמת הקבלה, אלא של ערבות.

למעשה, זה אותו המדע, אותה השיטה, רק בשתי רמות. הרמה שבה משתמשים אלה שמשתוקקים לאור באופן מודע, נקראת "חכמת הקבלה". והרמה שמשתמשים בה מי שמשתוקק סתם לחיים טובים בדרגתם, נקראת "ערבות". אבל שני החלקים האלה מתקדמים ומתקרבים אחד לקראת השני, בינתיים באופן אגואיסטי ("לא לשמה"), ובסופו של דבר מגיעים להשפעה ("לשמה").

לכן, גם הבעיות והייסורים שהם עוברים הם גם שונים. מי שנמצא בקשר עם האור, מקבל ייסורים יחסית לאור, מה שנקרא ייסורי אהבה. הם כל הזמן דנים את עצמם, מחפשים ומבררים את יחסם כלפי האור: עד כמה הם קשורים אליו, האם הם אוהבים אותו או לא.

ומי שנמצא במדרגה נמוכה יותר, יצטרכו לבדוק את עצמם כלפי הערבות ההדדית: האם הם רוצים אותה או לא, האם אוהבים זה את זה או לא. כך, בצורה נסתרת מתממשות אותן ההשתוקקויות, אותם השלבים, רק ברמה נמוכה יותר, תוך דמיון מסוים. בהמשך, הם יגיעו לשלבים מתקדמים יותר, מבוררים יותר ואפילו ישיגו גילוי. לכן, לאלה שכבר נמצאים במגע עם האור, נותנים תנאי כזה: "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כלומר, עליהם להיות בהשפעה טהורה, באמונה, ב"לשמה", בדבקות עם האור, עם הבורא. הם חייבים להיות "ממלכת כוהנים" כלפי מי שנמוך מהם ושאין להם קשר ישיר עם האור – כלומר, עם מורים, מחנכים, מארגנים של כל מערכת התיקון הנחוצה, לדאוג לאחרים. ובזכות זה יגיעו לדבקות עם הבורא.

אין תכלית אחרת לבני אדם שמתעוררת בהם ההשתוקקות לרוחניות, מלבד הטיפול באחרים ולהיות המעבר לתיקון העולם, ורק בזכות זה יגיעו לדבקות עם הבורא. ואחרי מי שנקראים "ישראל" גם העולם כולו יגיע לדבקות כזאת. כך בנוי העולם.

מתוך שיעור על פי מאמר "ערבות", 19.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
משרתי העם
הרוחניות היא רק מה שבינינו
מעבירים את התיקון לעולם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/YTeRE

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest