פיזיקה וליריקה

מתוך שיעור ההכנה לכנס הקבלה בטורונטו

כשנתחיל לתת למושגים הקבליים הגדרות נכונות, נוכל לראות שחכמת הקבלה אינה מרחפת בעננים, אלא עוסקת בדברים ריאליים: ביחסים ההדדיים שלנו, בתיקון הטבע שלנו. היא מאפשרת להפוך את השנאה לקשר הדדי, ובמקום להישאר בטבע שלנו, לחפש דרכים להתגבר עליו ולעלות מעליו. ואז נבין, שה"אלוקים" הוא תכונת ההשפעה הטוטאלית שצריכה לשרות בינינו. במקום ההרגשות הפנימיות של "שק" האלקטרוליטים שלנו, נתחיל להרגיש את מה שנמצא מחוץ לנו.

איך? – פשוט מאוד. לפי החשיבות שלי. אם כל תשומת הלב שלי, כל הדאגה שלי, כל המחשבות והרצונות שלי מכוונים כלפי חוץ, כלפי המערכת הכללית, אני יכול בהדרגה להתנתק מהרגשת ה"אני" שלי. זה לא קורה מייד, אלא לאט לאט. אני מספק ל"בהמה" שלי את כל ההכרחיות, אך אני בעצמי נמצא כל כולי בצד השני, ביחסים ההדדיים בינינו. בדיוק כשם שאמא דואגת לתינוק שלה, וכל הזמן המחשבות והרגשות שלה ממוקדות בו.

אם הגענו לכזה מצב, סימן שאנחנו כבר מוכנים להרגשת העולם העליון. ואנחנו באמת מתחילים להרגיש אותו, להרגיש את מה שקורה מחוץ לנו. קודם לכן הרגשנו רק את עצמנו, בחמשת החושים שלנו, ותפסנו את העולם בתוכנו. הרי "העולם הזה" מצטייר בחלקו האחורי של המוח כהשתקפות של חמשת החושים שלנו. למעשה, אני רואה בעצם את עצמי, את ההעתקה של התכונות הפנימיות שלי. לעומת זאת, כאשר היחסים בינינו נעשים עבורי חשובים יותר מההרגשות הפנימיות שלי, אני עובר לתפיסה חוץ גופית.

וזה נקרא "גילוי הבורא", כלומר גילוי תכונת ההשפעה לאדם. האדם מגלה את מה שהבורא עיצב, עשה, בנה וברא. ולכן, כשהוא יוצא מתוך עצמו החוצה, הוא נעשה דומה לבורא, לכוח ההשפעה. האדם משיג את תכונת ההשפעה לפי אותה המידה שבה שהוא מעצב אותה. כלומר הבורא מתגלה לו בהתאם לרמה שאליה הוא הגיע. הרי המילה "בורא" באה מהמילים "בוא וראה". תבוא, תשיג, תראה, תרגיש ותמדוד את כל מה שהשגת.

אם נתייחס בצורה כזאת לתפיסת המציאות, לתפיסת הבורא, נוכל להבריח המון סטיגמות ודעות קדומות. אנחנו נתחיל באמת לעסוק בחכמה, במדע הפנימי שלנו, שבו אנחנו גם החוקרים וגם החומר הנחקר. אנחנו גם מרגישים את התוצאות וגם הופכים בעצמנו להיות התוצאות האלה. אנחנו משיגים את תכונת הבורא, שהופכת להיות התכונה שלנו. זה נקרא "הדבקות שלנו בתכונת ההשפעה"

על ידי הסתכלות כזאת על המציאות ועל השינויים שאנחנו צריכים לעבור, אנחנו משנים לגמרי את היחס שלנו לכאבים, לייסורים, לטענות כלפי האחרים, כלפי הבורא ואפילו כלפי עצמנו. אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בטבע ואין כאן על מה להתלונן. אין את מי לחפש. אין טעם לקוות לרחמים או פרוטקציה כלשהי מצידו של מישהו. אין כאן מקום לשום יחס, חוץ מהיחס המדעי: אנחנו נמצאים בתוך מערכת כוחות, שפועלת לפי חוקים מדויקים. חכמת הקבלה נותנת לזה הגדרות קצרות: "אני הוי"ה לא שניתי", "האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת", "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", "חוק נתן ולא יעבור".

אפילו אם אנחנו משתמשים בשפה רגשית של תפילות ובקשות, אם איננו רוצים להתבלבל מכל זה, אנחנו צריכים לתרגם את השפה הזאת למדידות מדויקות של כוחות, כיוונים, וקטורים, משוואות, גרפים ונוסחאות. רק אז נוכל למדוד את הרגשות והמאמצים שלנו, את השנאה והאהבה, גם לפי הכמות וגם לפי האיכות, על ידי השוואות למיניהן. רק אז נוכל להימנע מבלבולים וסיבוכים.

אנחנו יצורים שמרגישים. החומר שלנו הוא הרצון ליהנות. אבל אנחנו עובדים על עצמנו, כמו חוקרים אמיתיים, אנחנו עולים מעל הרצון שלנו על ידי הצמצום והמסך ועובדים מעל לרצון, מה שנקרא "באמונה למעלה מהדעת".

אז בואו נתחיל להתרגל לשתי השפות: לשפת הליריקה ושפת הפיזיקה. הרי למעשה, שתי השפות מדברות על אותו הדבר, צריך רק להימנע מהבלבול ביניהן. ואז נבין בצורה נכונה את כל הבריאה.

חכמת הקבלה היא חכמה גדולה שמסבירה איך לבנות את המחקר וליצור שפה אובייקטיבית מדויקת, שמתארת את הרגשות שלנו. אם נעשה זאת, אנחנו נבין את כל המציאות, נבין את הבורא, את כוח ההשפעה ששולט שליטה מלאה בכל הבריאה, נכיר אותו, ואז נגיע למטרה.

מתוך שיעור ההכנה לכנס הקבלה בטורונטו, 16.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הפיזיקה של הרצונות שלנו
סַפֵּר לנו על הרוחניות!
להקים גשר מעל האגואיזם

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/HzGZz

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest