פגישה במזבלה

מתוך אגרת כ"ט של הרב"ש:

"וענין העבודות שנוהגים באילנות, ניתן גם כן להאדם בכדי להכשירו. שמביא שם דברים הזקוקים לעבודת האילן, וממנו נלמד לעבודת האדם. הראשון, זה הזיבול."

מזה מתחילה העבודה של האדם על עצמו, לאחר שהוא עשה בחירה והלך בדרך הנכונה, בזה שהחליט לעלות ולעסוק בנשמה שלו, בזה שמשרת לנשמה ולא לגוף. אנחנו לא עוזבים את הגוף, הוא נחוץ לנו, אבל רק באותה המידה שבה הוא עוזר לעבודת הנשמה.

"מזבלין, מכניסין להם זבל. כמו כן האדם צריך להכניס בעצמו זבל, היינו בחינת פסולת שהם מדות המגונות שבאדם. אבל האדם אין צריך להביא זבל מבחוץ כמו אצל האילן, אלא צריך להכניס את הזבל מהעלם אל הגילוי, היינו לתוך הרגשתו, שירגיש את מידת שיפלותו של המדות המגונות שבו. אחרת אין הוא מסוגל לתקן את מעשיו."

לא צריך לפחד מכל אותו ה"זבל" שצף אצלנו מבפנים. מדובר על אדם שעושה מעשים טובים, שכל הזמן משתוקק לטוב, כלומר להשפעה ולחיבור. אבל דווקא בזה הוא מעורר ומרים למעלה את כל הזבל שניסתר בתוכו, שאותו הוא צריך לברר ולתקן. זהו השלב הראשון של העבודה הפנימית.

לא צריך לפחד מזה שבתוך כל אחד מתגלה שׂק של שופכין מצחינים. כל עוד לא גילית אותו, הוא אינו מסריח. אבל אתה חייב לגלות אותו כדי לבצע את המעשה הרוחני הראשון שלך: "לזבל". כל הכבוד לאותם האנשים, שלמרות כל הסירחון שנגלה להם מהתכונות האגואיסטיות שלהם, ממשיכים להחזיק בתוכם את ההבנה שזה בא מהבורא. הבורא מסדר את זה כדי שהם תמיד יוכלו לעשות את הבחירה הנכונה וכך להתקדם קדימה.

העץ חי רק הודות לזבל הזה, לזיבול! זה פלא, איך שימוש נכון בזבל נכון, שהוכר על ידי האדם כזבל לצורך גדילה שמעליו הוא מתעלה ב"אמונה למעלה מהדעת", עוזר לו להתקדם. זאת לא עבודה פשוטה, אבל מאוד מכובדת. המיון של הזבל הפנימי שלנו ושימושו בצורה נכונה מאפשרים לנו כל פעם לעלות למדרגה יותר ויותר עליונה.

וככל שאנחנו עולים גבוה יותר, כך מגלים בתוכנו זבל ורפש יותר נתעב. ובמדרגות הכי גבוהות באדם מתחילות להתגלות כאלה תכונות, שהוא נדהם: "האם כל זה באמת נמצא בתוכי?!". כן, בכל אדם מסתתרות התכונות הכי נתעבות, ורק החיבור שלנו יכול להציל אותנו. רק הקשר עם החברים מכוון בצורה נכונה את האדם. נקווה שאנחנו נצליח להעלות את כל הזבל הפנימי שלנו לקדושה!

צריכים להבין, שהר סיני זה הר של זבל, ודווקא עליו אנחנו חייבים לעלות. שם בפסגה, מעל לכל הזבל שלנו, תתקיים הפגישה שלנו עם הבורא, ממש במרכז של המזבלה המרכזית. העיקר זה לא לפחד מהזבל הזה ולא להסתיר אותו, אלא לראות, שאפשר לתקנו בעזרת החברים. לבד אי אפשר לעשות כלום, אף לא צעד אחד ברוחניות. אבל הודות לחברים, אתה תהפוך את הסירחון הזה לריח ניחוח.

הכול תלוי רק בכיוון. אם הכיוון הוא אגואיסטי, אז אנחנו מרגישים סירחון נוראי, ואם בעל מנת להשפיע, אז הריח הזה פתאום נהפך לקטורת ריחנית.

מתוך שיחה בסעודה 17.01.2014

ידיעות קודמות בנושא:
ממה ניזון התחתון?
מה שאני מקבל, תלוי בי
סיגה זמנית לצורך קפיצה חדשה קדימה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/7bmQK

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest