דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / עם מי לצאת להתקפה?

עם מי לצאת להתקפה?

שאלה: מה אני יכול לגלות בכנס בערבה?

תשובתי: אתה תגלה את מה שתרצה. את מה שאליו תכין את עצמך. אולי אתה מכין את עצמך לגלות שהבשר והאורז טעימים מאוד?

בחיבור שלנו אנחנו רוצים להגיע לחיסרון האמיתי, ואנחנו צריכים לצאת לכנס עם ההשתוקקות המתאימה. זה צריך להיות ברור לנו עד לעצמות.

שאלה: האם כדאי להציב לעצמנו תנאים שחייבים להתקיים לפני הכנס? האם זה יעזור לנו לגלות את החיסרון הנכון?

תשובתי: כמובן. איך אפשר בלי תנאים מקדימים? היום איננו מסוגלים לפעול ללא הכנה. מי שלא מתכונן, לא כדאי לו לנסוע. הרי בכך הוא שם רגל לעצמו ולחברים, והוא יקבל על כך עונש רוחני, בדומה לשוטה שקודח חור בסירה המשותפת. כל אחד צריך לתת לעצמו דין וחשבון על מה שקורה איתו. לכל אחד יש זמן כדי לתקן את עצמו בהתאם לתנאים שאתם מציבים.

את התנאים האלה אתם צריכים להציב בפני כל אחד שאתם חושבים שהוא מוכן להתקפה. אז תחשבו, את מי אתם לוקחים איתכם ואת מי לא. תערכו רשימה שמית. הקריטריון כאן הוא לא כמות הידע, לא הוותק, אלא רמת הרצון: עד כמה האדם רוצה ומסוגל לעזור.

על הספינה כולם צריכים למלא את תפקידם: החל מהקפטן ועד לשוליית המלחים. השאלה היא רק: עד כמה כולם מכוונים למטרה.

שאלה: מהו אותו העונש הרוחני?

תשובתי: אם אני מכשיל את החברים על ידי ההשתתפות הלא-נכונה שלי, אז ודאי שאקבל על כך עונש. הנזק שאני גורם יחזור אליי בבומרנג.

ובדיוק כך אני יכול גם לקבל את השכר דרך החברים, כשאני מתקדם יחד איתם ומקבל מהם את הכוחות, הכיוון, הסיוע והעזרה, ומעצמי אני מוסיף רק מעט. זה כמו שבחיים שלנו אני עובד בתחום מסוים ואני יכול להמיר את המשכורת שלי באלפי סחורות ושירותים שמציעים לי האחרים. כשאני מתחבר אליהם, אני מספק לעצמי את כל הנחוץ כדי לחיות חיים טובים. הרי גם ברוחניות קורה אותו הדבר: אני עובד במקום שלי באונייה ומבצע בנאמנות את העבודה המוטלת עליי – ויחד עם כולם אני מגיע למחוז חפצנו. האם הייתי יכול לחצות לבדי את האוקיינוס?

שאלה: כיצד אפשר לבדוק האם אני מוכן לכנס?

תשובתי: תשאל את החברים שלך מכל העולם, מה הם חושבים, מהי הכנה? אתם צריכים לכתוב על כך בעצמכם, כדי שכל אחד יוכל לבדוק את עצמו, בין אם הוא מגיע בצורה פיזית או משתתף וירטואלית. כמו כן, נשים וגברים צריכים לכתוב זאת בנפרד, ולאחר מכן לדון ולהיצמד בדייקנות להחלטות שהתקבלו.

העיקר הוא החיסרון, יותר מזה אנחנו לא צריכים. אם כך, מדובר כאן על בירור החיסרון, או על בירור ההפרעות בדרך אליו: אילו הפרעות אני צריך לקחת איתי, לחדד ולהביא לתיקון?

שאלה: בשביל מי אני צריך לבקש את החיסרון בשיעור: בשביל עצמי או בשביל האחרים?

תשובתי: נאמר: "כל המתפלל על חברו נענה תחילה". אך אם אתה מבקש להיות לפני האחרים, תפילתך לא תיענה. הרי זאת כבר לא תפילה על החבר.

שאלה: בפעם הקודמת, לפני היציאה למדבר, נתנו לנו את היכולת להתגבר על הפרעות רבות. ואילו עכשיו אנחנו בעצמנו צריכים להדליק בעצמנו את הרצון הזה. האם זה המינימום שאיתו צריכים להגיע למדבר?

תשובתי: היום נדרש מאתכם הרבה יותר. אז אתם ציפיתם לאיזשהו גילוי, אבל לא אמרנו מה בדיוק צריך להתגלות. ואילו עכשיו אנחנו אומרים: צריך לגלות את הרצון, החיסרון. אני לא זקוק לשום דבר חוץ מהרצון הזה.

למה הוא בדיוק מכוון? לגילוי הבורא? – לא. הוא מכוון להשפעה. באף אחד מאיתנו אין רצון להשפיע, ואנחנו רוצים שהוא יתגלה בכולנו. הרי הרצון להשפיע שממלא אותי – הוא בעצם האור. אני שמח מכך שאני רוצה להשפיע, וחוץ מזה אני לא צריך כלום. ואפילו אם הבורא לא יאפשר לי להשפיע – הרצון בעצמו ממלא אותי וגורם לי תענוג.

ולאחר מכן אנחנו מתחילים להתמצא בפרטים, לטפס על ההר שעליו נמצא היכל המלך.

אין כאן מה להוסיף. יש לנו אפשרות להשיג את החיסרון הנכון, שיהפוך גם למילוי. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 29.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
סופה במדבר
לפני ההתקפה
מתי יהיה טעם ללכת למדבר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/zOVRT

One comment

  1. שלום רב,
    גם אני רוצה להתכלל בכנס ערבה יחד עם כולם…היכן יש מידע על כך?
    יש לי חיסרון גדול ומרגישה חייבת להיות שם יחד עם כולם.
    מחכה לתשובה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest