על תועלת הספקות

laitman_2009-02-17_1673_70.jpg

שאלה: הנקודה שבלב מעוררת באדם ספקות: "מי אני ומה אני? מה מטרת החיים שלי?". האם היא בשלב כלשהו של הדרך הרוחנית היא משתחררת מהספקות האלה על הבורא ומחשבת הבריאה, או שהם מלווים אותה עד הסוף?

תשובתי: הספקות, בהחלט נשארים עם האדם. מפני שבלעדיהם לא ניתן להתקדם קדימה, בלתי אפשרי לבצע בדיקה.

"ספק", זה מצב שבו בכל כיוון הכל אפשרי, כשאינך יכול להבדיל בין מלאך החיים למלאך המוות, טוב מרע, בין הבורא להיפך שלו. בכל מדרגה, בכל מצב אתה חייב לעבור שלבים שמשקפים את כל הדרך, כולל את כל הדברים הרעים ביותר והטובים ביותר, בשׂכל וברגש.

ללא ה"ספק", כמצב ביניים, לא ניתן להסתדר. על זה נאמר: "ויהי ערב, ויהי בוקר – יום אחד". כל מדרגה חדשה מתחילה מ"ערב", כלומר מספק (ערבוביה) של דברים, שביניהם איני יכול לערוך הבדל: "כאילו שאור, אבל כבר לא אור… כאילו שחושך, אבל לא ממש חושך…". הכל מטושטש בעיניי.

לכן כשאתה שוקע בבלבול וספקות, דע שמתחיל מצב חדש. "שוב הכל בערפל, אני שוכח אפילו מושׂגים פשוטים, אין לי במה להיאחז…". כזה הוא המעבר ממדרגה למדרגה. תשׂמח בו.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כל יום בורא חדש
ספקות בין הערביים
שמחת התרת הספקות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest