דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / על מה נלחמו המכבים?

על מה נלחמו המכבים?

שאלה: ידוע, שהמכבים נלחמו לא רק נגד היוונים, אלא גם נגד המתייוונים. מה מהות הסכסוך? האם אילו שתי אידיאולוגיות מנוגדות?

תשובתי: המושג "התייוונות" הוא תפיסת מציאות, פרדיגמה, הבנת העולם, פילוסופיה של השקפת עולם. ותפיסות העולם של היוונים והרומאים היו אגואיסטיות לחלוטין.

לטענתם, האדם נמצא במרכז הבריאה, זה לא רע וגם לא טעות. אבל האדם נחשב ליצור מושלם, כלומר, התפתחותו הושלמה והוא אינו מסוגל לשנות את טבעו. במסגרת התפיסה הזאת, ההתפתחות יכולה להיות רק:

– גופנית – תרגילי ספורט, משחקים אולימפיים.

– שכלית – המצאת מיתולוגיה ודמיונות שהיו מאוד נפוצים באותם הימים.

חוץ מחכמת הקבלה, שהיא הגישה שאפשרה לעם ישראל לצאת מתוך "בבל האנושית" שהייתה גרעין לכל יתר התפיסות, כולל התפיסה היוונית של ההתפתחות הטבעית של הרצון והשכל לטובת חיים טובים יותר בעולם שלנו, כל פריצות הדרך בהתפתחות הטבע שלנו נעשות במישור הזה.

השיטה מתבססת על ספיגה, על קליטה, על קבלה בעזרת כוח האגו שכל הזמן גועש ומתפתח באדם. הכוח הזה הוא כמו קפיץ מתוח, משתחרר בתוכנו, דוחף אותנו כל רגע לתענוגים כאלה ואחרים.

כך אנחנו מתבשלים בתוך האגו שלנו, כל אחד בתוך ה"סיר" שלו וכולנו יחד בתוך "סיר" ענק. התהליך הזה מקדם אותנו להתפתחות מדעית, תרבותית, ספורטיבית, לנוחות של החיים. בעזרת האגו שכל הזמן בוער בתוכנו, במסגרת הטבע שלנו, אנחנו בונים דברים נהדרים כדי לספק את עצמנו.

אבל ישנה גישה הפוכה, שגורסת, שהטבע שלנו רע מטבעו. מדוע? מפני שהוא אינו דוגל בחיבור בין אנשים, אלא להיפך, גורם לפירוד ביניהם. הרי כל אחד בונה את קשריו עם האחרים רק כדי להפיק מהם תועלת אישית. לכן, התפיסה הזאת הרסנית ופסולה.

הטבע שלי דורש ממני לנצל את כל מה שקורה מסביבי, כל אחד שנמצא סביבי ואת כולם ביחד, לטובתי. זאת השאיפה הטבעית, התכונה המולדת שלי. כל רגע אני שוקל את צעדיי במסגרת הניצול האגואיסטי של העולם.

וזה גורם לפירוד, כי אנחנו נמצאים במאבק מתמשך בינינו, בתחרותיות, שהיא היסוד של החברה היוונית העתיקה. המשחקים האולימפיים הם דוגמה בולטת לכך. בסופו של דבר, הגישה היוונית דורשת לנצל את הזולת לטובתנו.

מצד שני, ביסוד האומה שלנו הונחו ערכים שונים לחלוטין. אברהם קיבץ את קבוצת תלמידיו והסביר להם שהם בונים חברה שונה שתחיה על פי עקרונות של הדדיות, איחוד ואהבה. התמצית של הגישה היהודית היא, שהזולת יותר חשוב ממני.

התפיסה הזאת, שהתחילה באברהם, עברה דרך מצרים, הר סיני וארץ ישראל, פעלה עד לפני אלפיים שנה. העיקרון נשאר ללא שינוי – להתפתח כל הזמן לטובת הזולת, כדי שהוא יהיה יותר חשוב ממני.

אבל מה אני מרוויח מזה? הרי גם גישה כזאת מתבססת על האגו, מפני שאין לנו שום דבר אחר מלבדו.

יחס כזה לזולת מאפשר לי לצאת מחוץ לטבע שלי, לעלות מעל המוגבלות שלי, מעל גופי, ולהרגיש את העולם דרך אותו הזולת שיותר יקר לי ממני.

בדיוק כך אימא רואה את טובת העולם דרך טובתו של הילד שלה. היא כאילו "מתלבשת" בו, ואז היא לא פועלת לפי הדרישות שלה אלא פועלת לטובתו.

אם אני "אתלבש" כך בכל האנושות, אז אני אראה עולם שונה לגמרי, מושלם, בלי קשר לתכונות, לרצונות והמוגבלויות שלי.

ובכן, הגישה היוונית מבוססת על ספיגה, והגישה היהודית על השפעה, על יציאה מתוך עצמי שמאפשרת לי לגלות את כוחות הטבע שפועלים בחוץ. בנוסף לכך, אני רוכש את כוח ההשפעה והאהבה ובעזרתו אני חוקר את כל המציאות.

והעיקר, שאני מגלה את הכוח העליון שברא את כל המציאות הרוחנית שפועלת בהשפעה וגם את המציאות הגשמית, האגואיסטית שפועלת בקבלה. אני מכיר את הכוח הכללי ועולה לדרגתו. כשאני מתנתק מהרצון האגואיסטי של גופי, אני מתעלה מעליו למימד נצחי של השפעה ואהבה. מדוע נצחי? מפני שהוא שלם ולא זקוק לשום דבר.

מצד שני, החינוך היווני יכול בסופו של דבר לתרום לאדם בתקופת חייו הגשמיים הקצרים ולא יותר מזה. כי כל מטרותיו לא יוצאות מתוך מסגרת הקיום הגופני, אבל הגוף אינו נצחי.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 472, 14.12.2014

ידיעות קודמות בנושא:
המכבים והאידיאולוגיה היוונית, חלק א'
האחדות היא ערובה לניצחון, חלק א'
האחדות היא ערובה לניצחון, חלק ב'

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest