על מה התורה מדברת?

thumbs_sidur_rashash_100_wp.gif

שאלתו של טוביה: כאשר התורה מצווה אותנו במצוות "במובן הקבלי", שאם כבר אתה מדבר על רוחניות, אז ודאי שאם תלבש חליפה שחורה או שטריימל עם מגבעת או כובע של באבות, ותגדל זקן עד הטבור ופאות עד הרצפה, או כל מעשה אחר חיצוני, ועם זה תופיע מול ה' יתברך – הוא לא יאהב אותך, או שתיראה יותר טוב בעיני ה', מאשר אחד אם קוקו וחולצת טריקו של נייק, ג'ינס קרוע של דיזל ועם נעלי פומה.

אלא ה' רואה לבבות ובוחן כליות. והכי חשוב לו איך אתה עובד אותו מתוך פנימיותך. ורק זה יעשה לה' נחת רוח. לפיכך, השאלה שלי היא, אז למה בתורה יש המון ציווּיִים מאת ה' על חיצוניות הרבה, כגון לא ילבש איש שמלת אישה, ואישה לא תילבש שמלת גבר, לא תשחית פאת זקנך, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם ועוד… אז למה בכל זאת יש הרבה ציווּיִים שמתייחסים לחיצוניות של האדם.

ואם תאמר לי שכל המצוות בתורה הם סימנים חיצוניים שבאים לרמז על סודותיהם הפנימיים, אין לי בעיה, אני מסכים איתך. אבל יש גם לצידם של ציווּיִים חיצוניים גם ציווּיִים פנימיים, כגון ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, לא תשנא את אחיך בלבבך, לא תנאף, לא תחמוד אשת רעך ועוד.. הנה ה' יתברך מצווה כאן ציווּיִים בפנימיות האדם, ולא בחיצוניות. אז למה ה' טרח שם עם מצוות חיצוניות לרמז על פנימיותם, וכאן ה' מצווה באופן ישיר על פנימיות?


תשובה:
אף מילה, באף מקום בתורה, אינה מדברת על חיצוניות – על הגוף שלנו, על הסביבה שלנו, ובכלל על העולם שלנו. כאילו אין לנו גוף!

התורה מדברת אך ורק על העולם העליון, איך להגיע לשם עם תכונות חדשות של אהבה ונתינה. קח את ספר "הזוהר", כתבי האר"י, כתבי בעל הסולם – בכל מקום, הם וכל המקובלים האחרים, מדברים רק על העולם העליון ואיך להשיג את תכונותיו. על העולם שלנו – אף מילה!

הכול כתוב או בשפת הקבלה – שפה של ספירות, עולמות, פרצופים,
או בשפת הענפים – בה מילים של העולם שלנו מצביעות על כוחות של העולם העליון (ראו הקדמה לתע"ס ח"א, הסתכלות פנימית).

למשל, "לא יהיה כלי גבר על אישה, ולא ילבש גבר שמלת אישה" – התיקון חייב להיות בדיוק לפי סוג הרצון.
"לא תשחית את פאת זקנך" – השַׂעֲרות מהווים רצונות חיצוניים, שֵׂעָר – מלשון "סוער" – רצון סוער (להרחבה, מאמר ל"ג משמעתי).
"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" – זוהי יציאת האור לרצון החיצון.

ישנם חמשת הרצונות הפנימיים: מוח, עצמות, גידין, בשר ועור. עליהם "מתלבשים" חמשת הרצונות הבאים: שורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל. עליהם מתלבשים הרצונות החיצוניים: בית, חצר, שדה ומדבר.
כך נקראים, במילים של העולם שלנו, הרצונות של הנשמה. מדובר רק על הנברא היחיד – הרצון לקבל, ועל התיקון שלו, הידמותו לבורא – תכונת האהבה והנתינה.

פוסט קודם: האמת שמאחורי סיפורי התורה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/zhzHe

3 comments

  1. אז אולי כדאי שתתן לנו גם שיעורים כאלה? נתחיל לפרש את התורה מבראשית והלאה ונסביר כל פרק "וסיפור" ומצווה, וכדומה…מה הכוונה הקבלית לענין ונסגור סיפור …זה יעזור להרב אנשים,אם הקונפליקט הזה

  2. למה שלא תתן לנו שעורי תורה כאלה מספר בראשית והלאה ותסביר לנו למה הקבלה מתכוונת בכל סיפור, מצווה וכדומה?

    זה יעזור להרבה תלמידים אם הקונפליקט הזה

  3. הבת שלי בת 10 אמרה לי היום: אמא איך יכול להיות שקין והבל היו הבנים של אדם וחוה ושניהם בנים של אדם הראשון? עם מי הם היתחתנו? היגיון פשוט… אין כל משמעות בפשט! עד כמה שזה מסוכן ללמד כך, כי ילד עם הגיון בריא כמו ביתי פשוט יסיק שמה שכתוב בתורה זה שטויות, אם לא יוסבר לו על מה באמת התורה מדברת.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest