קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני צריך לתאר לעצמי ולהרגיש שאני נעלם בהתכללות הכללית בתוך כל השאר. כלומר כולנו מתחברים ומגיעים לאחד, זה אומר, שלא נשאר אף אחד מאיתנו אישית. אחד, זה לא סכום, זה לא "אנחנו", אלא אחד שלם שלא ניתן להבדיל בחלקים נפרדים. יוצא, שמצד אחד, אני כביכול נעלם שם. ה"אני" שלי נעלם, אבל במקום זה אני מרגיש את כולם. שני קצוות מנוגדים כאלה מתגלים לי.
פעם אני הרגשתי את עצמי בודד, נפרד, שקיים כאישיות, אמנם מוגבלת, אבל שיש לה רשות משלה, גבולות משלה. אבל עכשיו, שביטלתי את הרשות האגואיסטית שלי, אז מצד אחד אני ביטלתי את האישיות שלי ואיבדתי את ה"אני" שלי. אבל מצד שני, אני בזה קניתי הכול!
ידיעות קודמות בנושא:
אני – אנחנו – אחד
נתמוסס זה בזה
מחליף את עצמי בכל שאר העולם
