דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / על התינוק שהתבייש לאכול

על התינוק שהתבייש לאכול

בתכונת הקבלה עצמה, אין בעצם שום דבר טוב או שום דבר רע. אך הבורא בכוונה יצר כזה מצב בו אנחנו נרגיש בושה. לבושה אין שום סיבה, היא בריאה עצמאית. יש רצון לקבל הנאה ויש רצון להשפיע – הוא משפיע ואתה מקבל, האם זה רע? – ההיפך, האם תינוק מתבייש מכך שאימו מאכילה אותו? – הוא מביא לה תענוג! כך גם הבורא נהנה כשהוא מהנה לנו.

מדוע אינך יכול פשוט ליהנות כשאתה מקבל ממנו, מה עוד אתה צריך? שייתן לך רצון יותר גדול ומילוי יותר גדול – אתה תהיה תינוק ממושמע שמקבל הכול מאימא שרוצה לתת לו, וכך תגרום לה תענוג! כדי ליהנות לבורא, אינך צריך להשפיע לו, כי הוא בעצמו ברא את הרצון שלך והוא יכול לברוא כל מה שתרצה, ואתה תרצה את כל מה שהוא נותן לך, כי כך נבראת. אז שימלא את הטבע שנברא על ידו, הרצונות שלך, כך שיהיה טוב לו ולי! אנחנו נהנה זה מזה!

ידוע לכולם איזה תענוג מביא התינוק לאימו כשאוכל טוב ונח בזרועותיה בשלווה. אתה מסכים להיות תינוק כזה, מה עוד הוא רוצה ממך?! איננו רוצים יותר כלום חוץ מלהישאר תינוק בזרועותיה של אימא-טבע. אך הבורא אינו מסכים, הוא רוצה להעלות אותנו עד הגובה שלו. לכן "בושה" אינה נגרמת כתוצאה מזה שאתה מקבל מהבורא, הבושה אינה בגלל שאתה מקבל! הבושה היא בגלל חוסר ההתאמה בתכונותיכם. זו לא בושה לקבל ממנו, כיוון הוא עצמו ברא אותנו כך, ולא את זה עלינו לתקן. אנחנו מתקנים את הקרע בינינו, כלומר את הניגודים בהשתוקקות שלנו כדי להשתוות.

לכן כתב בעל הסולם (בפרק "אור פנימי", בחלקו הראשון של "תלמוד עשר הספירות") ש"בושה" מיועדת לנשמות גבוהות ביותר בלבד. כשהן מגלות את הבורא כמשפיע ואת עצמן כמקבלות, הן מגלות את התהום ביניהם, אז הן מרגישות שעליהן לתקן דווקא את חוסר ההתאמה הזה. כמו בעולם שלנו ישנם דברים שחלק מתביישים לעשות ואחרים אינם מתביישים. כך גם כאן, צריכים להגיע לדרגה מסוימת של תיקון רוחני כדי להתחיל להרגיש בושה, עד אז לא מרגישים אותה. הבורא בעצמו, במידת התקדמותו של האדם שמתחיל להרגיש בושה, מתחיל להתייחס אליו אחרת, דורש יותר. לכן נאמר "הבורא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה", וכל ההתחשבנות היא ביחס לבושה.

כשאנחנו מרגישים כוונה להשפיע בניגוד לרצון לקבל, אז ההבדל הזה, הדלתא, מולידה את הבושה. בעולם שלנו הילד אוכל ובינתיים אינו מתבייש, הוא גדל גם כך מכיוון שהרצון הזה טבוע בו. אנחנו, כדי "להתבגר", צריכים לעבוד על עצמנו במקום הטבע.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 30.11.2010

ידיעות קודמות בנושא:
בושה זו מדרגה רוחנית
פטנט להנאה אין סופית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xQZaO

One comment

  1. בדומה לדוגמא של אדם הקונה לחברו מתנה יקרת ערך, נגיד מתנה בסך 1000 ש"ח, וחברו המקבל את המתנה לא יודע להעריך נכונה את ערך המתנה וחושב כי ערכה כ- 100 ש"ח, הנותן- נותן מכל הלב, המקבל- חי באשליה כי קיבל מתנה פחותה מערכה האמיתי. בגילוי, המקבל מבין את ערכו האמיתי של הנותן וערכה האמיתי של המתנה שנתן וחש בושה מאי ההכרה בערך הנותן והמתנה עצמה.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest