דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / על "התועלת מהדחיות"

על "התועלת מהדחיות"

מתוך "שמעתי", מאמר א', "אין עוד מלבדו": "ישנם דברים בעולם, שבאו מלכתחילה על הכוונה להטות את האדם מדרך הישר, שעל ידיהם הוא נדחה מקדושה. והתועלת מהדחיות הוא, שעל ידם האדם מקבל צורך ורצון שלם, שהקב"ה יעזור לו, כי אחרת הוא רואה שהוא אבוד."

לכן, האדם כל כך זקוק לחברה נכונה שמתקנת ומכוונת אותו, מזכירה לו על המטרה ומחזירה אותו לכיוון הנכון. בזכות החברה הוא לא יסטה מהדרך על ידי הפרעות שונות, אלא מלכתחילה יתייחס אליהן בכוונה נכונה.

ברגע שהאדם בונה כוונה נכונה כדי לגלות את ההנהגה העליונה הטובה, ש"אין עוד מלבדו", הוא משנה לגמרי את היחס שלו לחיים. הוא מבין שכל התיאטרון קיים סביבו רק במטרה לגלות זאת, לכן הוא רואה "יד הבורא בכל".

אם הוא מכוון את עצמו נכון, אז הוא הולך "מחיל לחיל" ורואה כיצד הבורא נותן לו הזדמנות כל רגע להתקרב לתיקון.

"והוא, שתמיד אצלו הפרוץ מרובה מהעומד. היינו, שהירידות הם הרבה יותר מהעליות. ולא רואה בזה שיקח סוף המצבים האלה, והוא ישאר תמיד מחוץ לקדושה. כי הוא רואה, אפילו כקוצו של יוד קשה לו לקיים, רק בהתגברות למעלה מהדעת."

"אמונה למעלה מהדעת", כלומר אני רואה המון סיבות שבגללן מתעוררות הבעיות שלי שגדלות גם בכמות וגם באיכות וזה כל כך מפריע לי להתרכז וקורע אותי לגזרים שאני לא מסוגל לומר שהן מגיעות מ"טוב ומיטיב" וש"אין עוד מלבדו".

אני חייב להתנגד למקורות הרע, אבל יחד עם זאת לזכור, שזאת רק הצורה החיצונית של יחס הבורא כלפיי. ובחיים הגשמיים עליי להתייחס כלפי הקשיים הללו כפי שנהוג בעולם שלנו. כתוב, "עולם כמנהגו נוהג". ובמישור הרוחני, הפנימי, אני חייב להתייחס לזה ברמה אחרת, ברמה של "אדם", הדומה לבורא. אני חייב לנצל את כל המצבים לחיבור, להתקרבות לבורא.

גם כאן האדם מרגיש פיצול, קשה לו להימצא בשני המישורים בו זמנית, כי אחד מבטל את השני. אבל זאת כל העבודה שלנו.

בעולם הזה אנחנו עסוקים בחומר בהתאם לחוקים הקיימים: אנחנו עובדים, דואגים למשפחה, לילדים, למקצוע, לפרנסה, כמו כולם. אבל יחד עם זאת, אנחנו עוסקים בנושאים רוחניים גבוהים.

למרות כל הבעיות שמייסרות אותנו בעולם הזה, במישור העולם העליון, בקומה ב' שאליה אנחנו עולים, אנחנו נמצאים כל הזמן בדבקות עם הכוח העליון עם "טוב ומיטיב". המאמצים בשני המישורים האלה מביאים אותנו בהדרגה לגילוי.

כי הפער בין הגשמיות לרוחניות, שעליו אנחנו שומרים בלי להתבלבל או לטשטש אותו, מביא אותנו לדרישה לגלות את הבורא. המצבים הגשמיים והרוחניים שבהם אני פועל נכון, מפריד ביניהם, נעשים יותר ויותר קיצונים, מפחידים, לא נעימים ומייסרים. הם ממש קורעים אותי לגזרים ואני לא מסוגל להצדיק את הבורא. אני חייב לעשות משהו, אחרת הבורא, "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב", נעלם ממני. לכן, אני נלחם כדי לגלות אותו. לא מפני שרע לי בחיים הגשמיים, אלא אני מבין שחוסר הנעימות ניתנה לי כדי שאני אחליט ש"אין עוד מלבדו" ושהוא "טוב ומיטיב".

אבל אני לא מסוגל לעשות זאת, לכן אני מתחיל לזעוק, לבקש, לבכות. לא בשבילי, לא כדי להקל על עצמי את החיים הגשמיים, בתמיכתו של "אין עוד מלבדו" ו"טוב ומיטיב".

בזכות העבודה הנכונה בשני המישורים, אני מגיע למסקנה שלא משנה אם אני נמצא בהרגשה נעימה או לא, אלא העיקר שאני לא רוצה לאבד את הבורא "הטוב ומיטיב", אחרת, אני מרשיע את השגחתו.

לראשונה האדם מתחיל לבנות מחדש את הכלים שלו בצורה נכונה ולשם כך הוא זקוק לגילוי הבורא. על ידי זה הוא לא רוצה להקל על העבודה שלו, אלא הוא מבקש כוח שאין לו מהטבע, את תכונת הבורא. הוא לא מבקש זאת לתועלת שלו, אלא כדי לא לקלל את ההשגחה העליונה, את ייחודיות הבורא.

עבודת האדם, שנקראת עבודת ה', היא לגלות ש"אין עוד מלבדו" ושהוא "טוב ומיטיב".

מתוך שיעור על פי המאמר "אין עוד מלבדו", 29.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
אין שום דבר חוץ מטוב
הכוח שממלא את כל המציאות
"ויטמינים" לגדילה רוחנית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest