על הידיים של המקובלים הגדולים

שאלה: איזה תיקונים עשו עבורנו המקובלים מהדורות הקודמים?

תשובתי: בעל הסולם כתב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"א: "אמנם אנו מוצאים ורואים, בדברי חכמי התלמוד, שהקלו לנו, את דרכה של תורה, יותר מחכמי המשנה… הרי שהמציאו לנו ענין חדש, במקום הסיגופים, המובאים במשנה אבות. שהוא, "המאור שבתורה", שיש בו די כח, להחזירו למוטב".

אז למה חכמי התלמוד החליפו את הדרך של הסיגופים ("פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל", סעיף ה') לדרך של עיסוק בתורה? מפני שהם תיקנו את רשת הקשר ביניהם, ובאותה המערכת הכללית של הנשמות כבר נמצאות נשמות שפועלות בתוכה, ואנחנו יכולים להשתמש בעזרה שלהן.

לאחר השבירה, במערכת הכללית של הנשמות נמצאות נשמות שבורות. ולמרות שבציור אנחנו מציירים אותן כאילו הן מפוזרות בכל הספירה, למעשה קיימת שָם היררכיה מדויקת, שהייתה בעולם הניקודים לפני השבירה. לפי אותה ההיררכיה הנשמות נשברות ונופלות למטה. כל נשמה נופלת בהתאם לדרגת העביות של הרצון, כלומר נשמות עם עביות גדולה יותר נופלות למטה יותר.

בכל הרשת הזאת ישנן נשמות מיוחדות, אלפי מקובלים, המקושרות ביניהן בקשר מיוחד. זה כמו השלד של המערכת הרוחנית.

כשאנחנו קוראים את הכתבים שלהם, אנחנו מזמינים הארה מאותה רשת קשר שהם בנו ביניהם. ההארה הזאת מתקנת אותנו, במקום דרך של יסורים ומחסורים, שבה הלכו בני אדם בעבר, מבלי לעורר את האור, אלא בחשׂיפה של עצמם ליסורים, כדי שהיסורים יעזרו להם לשבור את האגו שלהם.

הדרך הזאת היא בלתי אפשרית עבורנו, מפני שאנחנו חלשים ולא מסוגלים להתמודד עם האגו שלנו ישירות. אנחנו יכולים לעשות זאת, בכך שמעוררים את רשת הקשר שכבר קיימת. אנחנו כאילו נמצאים על הידיים של אותם המקובלים מהעבר, כמו תינוק הנמצא על הידיים של אימו הדואגת, והם דואגים לנו.

אנחנו מתחברים עם הכתבים שלהם, במיוחד עם ספר הזוהר, כתבי האר"י ובעל הסולם, ומקבלים משָם אור, טיפול ודאגה של הנשמות הגדולות האלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 17.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קבלו אותנו לאסיפה שלכם!
כמו גדול
כיצד לרשת "זכות אבות"