על גבול השׂנאה!

כדי להשׂיג את האור, אני צריך לדרוש אותו בצורה חזקה ביותר. אך מאחר ואני אגואיסט, הדרישה הזאת חייבת להיות נוקשה ותקיפה, על גבול השׂנאה. אני ממש לא סובל את האור הזה, אינני רוצה אותו, אני מאשים אותו בכל מה שמתרחש! כי הרי באמת, הכול נובע ממנו.

ואז כשאני מרגיש את ההופכיות הגמורה שלי לאור, כשאני מבין שהוא זה שהפך אותי להפוך ממנו, שזה הוא שמזמין בי הרגשות רעות, אני מתחיל להשׂיג את החושך.

רק לאחר הרגשת החושך הגמור כיתרון מהאור, אני מתחיל לתפוס משהו גדול יותר מהחושך, אני משׂיג את האור. במילים אחרות, אני חייב להיות גס וקשה, אכזרי, "רשע גדול", כדי להשׂיג מצב המנוגד לאור, ואז אוכל להשׂיג את כל עוצמתו. ואם החושך מורגש רק במעט, אז לא ניתן להשיג את כל מה שהאור נושׂא בחובו. זה חייב להיות "חושך מצרים" אמיתי, הרצון האגואיסטי האמיתי שלי.

כדי להרגיש את החושך, גם כן דרוש אור! מי שאינו עוסק בלימוד, אינו נכנס לחושך. הכול ממש להיפך! בזכות הלימוד, שהאדם מושך על עצמו אור עליון, הוא מגלה עד כמה הוא נמצא בחושך. כי הרי כל ההתפתחות שלנו מתבצעת תחת השפעת האור, והוא מעביר אותנו דרך כל השלבים האלה: האדם מרגיש לסירוגין פעם אור ופעם חושך, וכך מתקדם.

הרגשת החושך זו הרגשה טובה: חושך הוא שלב ביניים, בין המצבים בתהליך ההתפתחות שלי, כמו היום כך גם הלילה.

מתוך התוכנית "קבלה למתחיל", 08.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
לבורא אין חושך
אור וחושך

One comment

  1. ואולי בגלל זה אנחנו לא מגיעים לרוחניות, להכרת הרע, כי לא רוצים להרגיש חושך, ובמידה הכי קטנה בורחים? ולכן זה נקרא מעל הדעת, מעל "האגו", שרק מי שמתעלה מעל האגו, מצליח להכיר את הרע- הרגשת החושך הטוטאלי….."רק הגיבורים מנצחים…."?
    במידה שכן, אולי כדאי להכשיר את כולם לדעת לא לפחד, ולא לינטוש בעת המערכה,בעת הקרב?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest