עוצמתו של המעגל הרוחני תלוי בהתנגדות שלו

אין הבדל בין העבודה הפרטית לעבודה הקבוצתית. שתי העבודות הללו הן עבודה אחת: אני רואה את החלקים של הנשמה שלי כזרים ושנואים עליי, ואני צריך להתגבר על כל הערפול הזה, שמשקר לי ומציג לי אותם כאויבים שלי, או לכל הפחות כעבדים שלי.

זו אינה עבודה פשוטה. הרי אני עובד על הכלי הרוחני שלי, כל עוד לא הרכבתי אותו בשלמותו ולא צירפתי אותו אליי. וזה אפשרי רק על ידי כוח האהבה, שעולה מעל לכל השנאה והדחייה שאני מרגיש כלפיהם.

וכל הדחייה הזאת נשארת כמו התנגדות, שעל פניה אני בכל זאת מזרים זרם חשמלי, והשילוב של הזרם וההתנגדות יחד עושה את העבודה ומסובב את המנוע! כתוצאה מהפעולה הזאת מתגלה האור, העולם הרוחני.

ועכשיו קיים בינינו קיים נתק גמור, כמו ברשת פתוחה. זה אפילו לא קשר הפוך. אני לא אוהב ואפילו לא שונא את כל האחרים. אני פשוט אדיש אליהם. אך כאשר אנחנו מתחילים לעבוד כדי להתקרב זה לזה, אנחנו מרגישים כיצד מתגלה השנאה, הדחייה.

רק לאחר עבודה קשה בשעבוד מצרים, בשעבוד לאגואיזם שלנו, אנחנו מגיעים ממדרגת יעקב (מצב הקטנות) להר סיני (הר של שנאה). ומהר השנאה הזה כבר אפשר לקבל את האור המחזיר למוטב שנקרא "תורה". כבר יש על מה לעבוד.

ומי שלא התחיל להתחבר ובינתיים מנוהל על ידי הרגשות של העולם הזה, ומנסה לנצל במקצת את החברים, כמו בכל מקום אחר – הוא עדיין לא התחיל את העבודה. ייתכן שהוא אפילו לא מנסה לנצל אותם, מפני שיש לו אופי טוב, והוא רוצה להיות חבר של כולם. אך זה לא תורם דבר להתקדמות.

הרי כתוב: "ממרחק תביא לחמה", דווקא מההתרחקויות והדחיות. ואין כאן עבודה פרטית וכללית. אלא אני צריך לצרף לעצמי את כל חלקי המציאות שנראים לי כזרים, עד שבחיבור של החלקים האלה אגלה שכל המציאות נמצאת בתוכי.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 29.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בונים גשר מעל השנאה
ʺממרחק תביא לחמהʺ
לתפוס את הנחש