עולם צעצוע

צריך ללמוד לראות בכל דבר שני מצבים מנוגדים, שיכולים להתחבר רק בבורא, כלומר במדרגה העליונה יותר, בתכונת ההשפעה שנמצאת מעליי. אני צריך לקבל את התכונה הזאת בעזרת האור המחזיר למוטב, שמגיע ומתקן אותי, נותן לי ראייה חדשה, תפיסה חדשה, שׂכל חדש, לא כמו מה שיש לי היום.

ואז ההפכים שאני רואה היום, יתחברו מחר, בתפיסה החדשה שלי. אך הם אינם מתחברים לא בשכל ולא ברגש, אלא למעלה מהשכל הרגש.

כלומר, תמיד יש לי שני מושגים נפרדים: אמת ואמונה, שמתחברות יחד מעליי, מעל שתיהן, בבורא. וכשאני משיג את המצב העליון הזה, ושלושת הגורמים הללו מתחברים ויוצרים את התפיסה החדשה שלי, אז מופיעות אצלי אמת ואמונה חדשות. ושוב אני צריך לחבר אותן, מעליהן. וזאת כבר המדרגה הבאה.

וכך בכל פעם: בכל מדרגה תמיד קיימים שני הפכים, שמתחברים על ידי האמונה למעלה מהדעת שרכשתי.

אבל אינני משיג דבר בתוך הדעת, אלא רק באמונה מעליה. זה רק נדמה לנו עכשיו כמשהו הפוך מהדעת, אך כאשר אנחנו נכנסים להשגה הרוחנית, התפיסה שלנו מתהפכת לגמרי והכול נעשה ברור ומובן.

ואילו ההבנות של עולמנו הישן נעשות שקריות לחלוטין. כי איך ייתכן שאני יכול להבין ולמדוד משהו אם אני נמצא רק במצב אחד? איך אפשר בכלל לחיות ולהתקיים באופן כזה? הרי החיים צריכים להיות מורכבים משני קטבים! וכשאנחנו מביטים על העולם הזה מלמעלה, מהמדרגה העליונה, אנחנו מבינים שהוא קיים רק בדמיון שלנו.

העולם הזה קיים רק מפני שהבורא ברא אותו באופן מלאכותי כדי שמהמצב המדומה הזה אנחנו נתחיל לגדול בעצמנו ולהשיג עצמאות.

אבל למעשה, מצב כזה לא ייתכן. כפי שהחיים אינם יכולים להיות מורכבים רק מחומר אחד, אלא תמיד חייב להיות חיבור בין חומרים שונים, פעולה הדדית בין המערכות, חילופי חומרים, ברגש, בשׂכל, בהשגה. נקווה שנתחיל להרגיש את זה, ואז נבין!

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 23.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לחבר בין שני הפכים
בן המלך והעני
מימד אחר לגמרי