דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לחבר בין שני הפכים

לחבר בין שני הפכים

שאלה: מהן "אמת" ו"אמונה"?

תשובתי: "אמת" זה שכר ועונש הוגנים, כשאני עובד ומקבל כמה שמגיע לי עבור העבודה.

אך אנחנו רואים שהחיים לא תמיד בנויים לפי עיקרון כזה. ומי שעובד יותר מכולם בכלל לא חייב לקבל יותר מכולם. אם זה היה תמיד ככה, העולם היה יחסית ישר.

אך כדי להוציא אותנו מה"יושר" היחסי הזה, הבורא מביא לנו תוספת, גורם לנו בלבול גדול, ולכן אנחנו רואים שלא תמיד פועל חשבון צודק ואמיתי, אלא יש גם מקום לאמונה, כלומר, לתקווה להצלחה או לאיזושהי עזרה עליונה שנמצאת למעלה מההבנה שלי.

האמונה שוברת את העיקרון של האמת ההוגנת. ולכן האנשים כל כך מתבלבלים בעולם הזה וכל כך מייחלים לניסים, לברכות ולסגולות. גם בדרך הרוחנית קיים אותו בלבול: מצד אחד הכול ניתן בהתאם ליגיעה ומצד שני הכול תלוי במזל.

והאדם צריך לעבוד ולשלב את שני העקרונות האלה לאחד. כמו שכתוב: "ביצחק ייקרא לך זרע" אך גם כתוב "קח את יצחק והעלהו לעולה". כלומר, מצד אחד אתה תראה כיצד הוא מוליד את ה"צאצאים" שלך: עוד ועוד המשכים עד לגמר התיקון ממש, ומצד שני חייבים להשמיד אותו. כיצד זה אפשרי?

עדיין איננו מבינים את זה, אך זהו העיקרון הראשון של הכניסה לרוחניות. האדם מתקן את הראייה שלו בצורה כזאת, שהוא בפעם הראשונה מסוגל לחבר את שני ההפכים כאחד.

זה נקרא שהוא עלה למדרגה הרוחנית הראשונה והפנים את העיקרון הרוחני הראשון, שלפיו שני הפכים מתחברים כאחד. ועכשיו הוא מבין כיצד הוא צריך לעבוד בבת אחת גם עם הדעת וגם עם האמונה למעלה מהדעת, גם עם השנאה וגם למעלה ממנה, לפי העיקרון "על כל פשעים תכסה אהבה".

אם האדם כבר מתחיל לתפוס את העיקרון הזה ולקחת אותו בחשבון בעבודה, אפילו אם הוא עוד לא הגיע למימושו, הוא כבר לא חווה הפרעות קשות כל כך, שדוחות אותו אחורנית. הוא מרגיש שדווקא המכשולים הללו מיועדים לקדם אותו, ובכל ההפכים האלה הוא רואה את ההזדמנות שניתנה לו לעלות. ואז הוא עולה.

ולהיפך: "גאוות אדם תשפילנו". אם הוא לא מקבל את התנאי הזה ולא רוצה לחבר את שני ההפכים האלו לאחד, זה נעשה לו כמכשול שלא ניתן לעבור אותו. ולכן הוא סוטה מהדרך ועוזב אותה.

לכן חשוב כל כך שהאדם יכוון את עצמו בצורה נכונה: ישירות לעולם אין-סוף, מתוך הבנה שההבדל בין העולם הזה לעולם הבא הוא ביכולת שלנו לחבר יחד את שני ההפכים הללו. זה מה שנותן לנו את הכיוון, כמו בכוונת.

העיקרון הזה מתבטא בצורות שונות: "ישראל, אורייתא וקוב"ה חד הוא", העלייה והירידה צריכות להתחבר לאחד, אני והקבוצה צריכים לעבוד בהדדיות: אני אמלא אותה בזמן העלייה ואקבל ממנה כוח בזמן הירידה, כלומר, היא תשמש כ"מיישר המתח החשמלי" שלי.

והמסקנה העיקרית שנובעת מכך ביחס לעולם הזה: לא צריך להרוס שום תכונה – לא בתוך עצמנו ולא בעולם. את כולן צריך להביא לתיקון, את כולן צריך לחבר יחד: להתעלות מעליהן בחיבור עם הבורא.

לא נוכל לסדר בעולם שלנו חיים טובים וחברה צודקת אם לא נתחבר בינינו בצורה יחסית שווה. כלומר, כל אחד יעבוד לתועלת החברה עד כמה שהוא מסוגל ויקבל ממנה כמה שהוא צריך.

אבל אי אפשר לקיים את התנאי הזה אם איננו שואפים אליו למען הדבקות בבורא. כלומר למען תכונת האהבה וההשפעה שמחברת את התכונות המנוגדות שלנו, שהופכות למצב אחד שלם, מצב של שלמות אינסופית.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 23.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בן המלך והעני
הפכים המתנגשים לנצח
האמת נמצאת בין שני העולמות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest