קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בתוך האדם יש חוסר תיאום בין המנגנונים של המחשבה והרצון, והוא לא יודע כיצד לאזן ביניהם. בזה, למעשה, נועד החינוך האינטגרלי לעזור לאנשים, שאנחנו כל כך זקוקים לו היום.
בעבר, אנחנו לא נתקלנו בבעיות מיוחדות בתחום הזה. עד לפני כמה עשרות שנים, לא היינו אפילו מרגישים את האסון המתקרב. המחשבות והרצונות שלנו התפתחו בשילובים פשוטים והסתדרו ביניהם. עם זאת, לאורך הזמן, אנחנו נהיינו יותר ויותר קרובים למערכת יחסים אינטגרלית, ונכנסנו לחוסר איזון.
היום אנחנו רוכשים זה מזה "ים" של מחשבות ורצונות. העולם התערבב, כולם משפיעים עליי, ואני על כולם. כתוצאה מכך, אני לא מסוגל לסלול את הדרך, לשמור על הכיוון, לאזן את עצמי בכוחות עצמי. הפוטנציאל שלי קטן, בעוד שהעולם סביבי מזרים עליי שטף של מידע. המחשבות והרצונות של האנשים האחרים לוחצים עליי בהתמדה, מציפים אותי בגלים של טווחים שונים וכל הזמן שוטפים לי את המוח.
כתוצאה מכך, האדם נכנס למערבולת, והוא לא יודע מה לעשות. זו בעיה מאוד רצינית. מכאן נובעת המשיכה לסמים, הרצון להתנתק מהעולם, שאי אפשר להתרגל אליו. מתוך חוסר פיתרון אנשים מפתחים דפוסים שונים של התנהגות, מנסים לנתק את עצמם מהסובבים אותם על ידי חומה של אדישות, צביעות, זלזול.
אנחנו רואים את זה בצעירים ובמגזרים רבים אחרים. זה סוג של בריחה מהעולם לנישה מסוימת. אני לא יכול לשמור על מערכת יחסים נכונה, חמה, הרמונית עם הסביבה, אני לא מסוגל לקבל את כל ההשפעות החיצוניות, לאזן אותן בתוכי, ולהגיע להרגשה טובה ונוחה. להיפך, הן מוציאות אותי מהשגרה ושוללות ממני כוחות. ולכן אני לא עושה שום דבר, פשוט מדליק טלוויזיה וצופה באיזה סידרה או משחק כדורגל תוך כדי לגימת בירה. זה מספיק לי.
לפיכך, הכישלון בבלימת השפעת הסביבה הרחבה מוביל אותי לבידוד, מחייב אותי להיות פשוט יותר ופרימיטיבי יותר, מגביל את ההתפתחות שלי ולא מאפשר לי ליהנות מהחיים. אני אפילו לא רוצה להתחתן ולהביא ילדים. רק מחפש פינה כלשהי להסתתר בה, "זה שלי, ואני לא צריך שום דבר אחר". החברים שלי הם באינטרנט, ואני לא נפגש איתם כדי לבלות. ואם אני הולך לאיזה מקום, אז בלעדיהם..
כיום, אפילו ריקודים זוגיים רוקדים במרחק של מטר אחד מהשני, ללא חיבוקים ולחישות באוזן … הרקדנים מקפידים לשמור על מרחק ביניהם, וזה נקרא ש"באנו לרקוד ביחד".
האדם כבר לא רוצה לצאת החוצה מעצמו. בתוכו הוא מרגיש יותר בטוח. חס וחלילה שלא ליצור קשר עם מישהו. קשה לו כל הזמן להתמודד עם הבעיה, למיין את הרצונות והמחשבות שלו, לעבוד עם השפעות חיצוניות. הוא לא מסוגל לזה.
אז שולטת "תרבות ריקודי הרחוב", שמושתתת על המוסר ה"שכונתי", בדיחות צהובות וסיסמאות וולגריות. בעיר הזאת אנחנו רק עוברים ושבים, אנחנו עוברים זה על פני זה ולא רוצים להכיר. יתר על כן, הממשלות חייבות להתמסר בחברה הזאת כדי לקבל תמיכה בבחירות. בסופו של דבר, מערכות יחסים חסרות משמעות הופכות לנחלת הכלל ומופצות על ידי התקשורת בכל מקום.
זוהי מחלה של העידן שלנו, והיא משפיעה על כולם – הרי, אנחנו קשורים בינינו. המחלה הכללית הזאת נגרמה על ידי האווירה הפתוגנית ביותר בחברה, ולכן אי אפשר לרפא מישהו באופן אישי, לבנות את מחשבותיו, ללמד אותו כיצד לאזן את עצמו בצורה מתמדת. הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור הפרט, הוא "להעמיד אותו על הרגליים", קצת להגן עליו מפני השפעות חיצוניות, שהן בדרך כלל שליליות.
אבל באופן כללי, הסביבה המודרנית משפיעה על האדם בצורה כזאת, שאנחנו צריכים לדאוג לאיזון של החברה כולה. אין פיתרון אחר.
הרי, היום "בריא" יותר מי שמוריד את עצמו לדרגת "החי". אני צופה בטלוויזיה, מדבר בטלפון, גולש באינטרנט, צוחק ובוכה, רץ מדבר לדבר, וליידי ישן חתול ולא אכפת לו משום דבר, רק מניד את האוזן, כשיש יותר מדי רעש. לכן, אם אני רוצה להבריא, ולא דואג להשפעתה הנכונה של הסביבה, אז נשאר לי רק דבר אחד – להיות כמו החתול הזה.
מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס. 88, 24.10.2012
ידיעות קודמות בנושא:
המחשבה היא שמנהלת את הרצונות
מחוברים על ידי שנאה
השורש של כל המחלות
