ספק כוח החיבור

שאלה: מה זאת אומרת "הקשר בינינו"?

תשובתי: תארו לעצמכם שפעם היינו מחוברים ביחד כמשפחה אחת ואחר כך נפרדנו. בא כוח כלשהו ופיזר את כל חברי המשפחה לכיוונים שונים. אבא נסע בכיוון אחד, אימא בכיוון אחר, הילדים נמסרו לבית שבו לאף אחד לא אכפת מהם, ואת סבא וסבתא שלחו לבית אבות. פעם הייתה משפחה, ועכשיו, אין. כולם התפזרו והסתכסכו עד כדי כך שמרגישים שנאה וסלידה כלפי כולם ולא רוצים להכיר זה את זה. אף אחד אינו מודאג מזיכרונות האהבה בעבר ולא רוצה לחזור ולהתחבר.

ובכל זאת מגיעה ההזדמנות להיפגש ולהרגיש את החום ואת הביטחון שיש במשפחה. אבל זה לא מושך אותם. אז מה עושים במקרה כזה? אבא לא רוצה לחזור לאימא, ואימא לא רוצה לחזור אליו. הילדים גדלו וכבר לא רוצים להיפגש אחרי כל כך הרבה שנים. סבא וסבתא כבר הזדקנו ממש.

נראה שיש משפחה גדולה, אבל כולם מנותקים זה מזה. הם זוכרים שפעם הם היו משפחה מלוכדת, אבל מאז עברו הרבה שנים. מה לעשות? כיצד אפשר לחבר אותם כדי לראות את כולם ביחד כמשפחה אחת מלוכדת ומאושרת שאפשר לבוא לשם, לשבת וליהנות מהרגשה חמה וטובה? כיצד אפשר לחברם ביחד?

הערה: אפשר לאסוף אותם במקום אחד כדי שידברו ביניהם.

תשובתי: אבל הם אינם רוצים להיפגש! וגם אם הם יושבים ביחד, הם אינם מסתכלים אחד על השני. הם אינם מבינים ואי אפשר לשכנע אותם שכל הבעיות שכל אחד מהם מתמודד איתן הן תוצאה של חוסר החיבור ביניהם.

אם היה קיים רווח גשמי ברור, נניח כל אחד צריך לשלם מיסים, ועל ידי החיבור הם ירוויחו בגדול וישלמו רק מס אחד עבור כל המשפחה, אז ברור שזה כדאי. אבל, אם אין תועלת ממשית שאותה מרגישים מיד בכיס או בבריאות, אז זאת בעיה.

אפילו בצורה אגואיסטית (על מנת לקבל) קשה לחבר בין האנשים. אנחנו משכנעים אותם שעל ידי זה אנחנו מונעים מלחמות, משיגים שלום, מגיעים להצלחה חברתית, לרווחה, אבל האנשים בכל זאת לא שומעים ולא רוצים להתחבר. כנראה שהסכמתם תלויה רק בקבלת מכות או בהפצה שלנו. אחת מהשניים. יש רק שתי דרכים: מכות או הסברה.

כל אחד הוא אגואיסט והכול תלוי באומנות שלך לשכנע אותו שכדאי לו להתחבר. לכל אחד חסר משהו ואם הוא לא מסכים איתך, זאת אומרת, שאתה לא הצלחת להגיע לחיסרון שלו ולשכנע אותו שדווקא לחיבור הוא משתוקק. צריך לדעת בדיוק מה העם רוצה ודרך החיסרון המיידי להתחיל לדבר אליו, כמו איש מכירות ממולח.

שאלה: אבל מה לעשות אם אני לא יודע לשכנע אנשים?

תשובתי: אתה לא צריך לדאוג לזה. אם יש לך קשר חזק עם החברים, אז ברגע שאתה תופיע ותפתח את פיך, מיד כולם יבינו שאתה צודק עוד לפני שתתחיל לדבר. אתה תהיה ספק כוח החיבור.

ואם אין קשר כזה, אז עליך לצאת להפצה חיצונית, לראות את חוסר הצלחתך ואז לחזור לחברים, להשתדל להתקשר איתם, כדי שיתגלה ביניכם הכוח העליון. הכוח העליון הזה עובר לקהל הרחב דרך הקשר בין החברים. כלומר, הבורא "יילחם בעדכם" ולא אתם תלחמו. אתה רק צריך להרים ידיים כמו משה ולראות באיזו קלות אתה תנצח את עמלק. אין שום בעיה, אתה רק צריך להעביר את הכוח העליון דרכך. כך זה עובד. לא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא הבורא, האור עושה זאת.

האם אתה מסוגל לעשות משהו עם הכלים (הרצונות), במיוחד כשאתה נמצא בתוכם? אתה לא הכוח העליון, הכוח החיצון כלפיהם. רק האור מסוגל לעשות זאת ועליך רק למשוך את המאור המחזיר למוטב ולכוון אותו למקום שבו אתה מרגיש את חוסר התיקון.

שאלה: מה זאת אומרת לכוון את האור כאשר אנחנו יושבים בשיעור, נפרדים זה מזה?

תשובתי: תתפלל עבור כולנו, כדי שהבורא ישפיע על הקשר בינינו ויחבר בינינו. יותר מזה לא צריך כלום. ככל שאנחנו מתקרבים בינינו יותר, ההתקרבות הזאת נקראת "עולמות": עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, עד שאנחנו מתמזגים עם מה שנקרא "עולם אין סוף". אז כל הגבולות נעלמים.

מתוך שיעור על פי ספר הזוהר, 04.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
הכוח האיתן של האיחוד
הערוץ שמעביר את האור
לסלול את הדרך וללכת בה, זה לא אותו הדבר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/xf84y

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest