דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / העיקר, החיים לאחר הניתוח

העיקר, החיים לאחר הניתוח

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיל את עצמנו לעליות וירידות, שכל פעם הן שונות מהקודמות, כדי שיהיה מצב של "הכול, חוץ מצא"?

תשובתי: אם אדם כל יום נמצא בשיעור, עוסק בהפצה, מקושר עם החברים, אז כל מה שהוא צריך, זו התמדה.

ישנם כאלה מצבים כאשר אדם מנותק לגמרי: הוא כביכול נמצא פיזית בשיעור, אבל הוא כאילו לא נמצא בו. אפילו בעבודה הוא מסתובב כמו אדם שהלך לאיבוד.

הרגל זה דבר חשוב מאוד: צריך לקשור את עצמך לכאלה התחייבויות שיחזיקו אותך. מי שרוצה להתקדם בצורה רצינית חייב להתחתן, לבחור בת זוג שגם לה יש עניין ומטרה זהים ולחזק את הקשרים שלו עם החברה. כל זה מחזק ומחזיק את האדם ולא נותן לבהמה שלו לברוח רחוק.

העיקר זה להמשיך. האור העליון מסדר לנו כל מיני מצבים, ואילו אנחנו צריכים להצטייד בסבלנות ולחכות עד שכל המצבים האלה יעברו ולזרז אותם באופן מרבי במידת האפשר. כי הזירוז משנה את היחס שלי למצבים, כלומר אני כבר רואה את אותם המצבים שעוברים עליי באור אחר, ניגש אליהם בגישה אחרת, כרצויים.

כפי שפעם רצתי בעצמי לחדר ניתוח ונשכבתי על שולחן הניתוחים כדי שינתחו אותי כמה שיותר מהר, עד כדי כך הרגשתי רע לאחר תאונת דרכים. בדרך כלל מביאים את החולה על מיטה מיוחדת על גלגלים ומעבירים אותו לשולחן הניתוחים. אבל אני רצתי בעצמי, כי כל כך חיכיתי לניתוח הזה, היה לי קשה לנשום בגלל הצטברות של דם ברֵיאות.

אנחנו צריכים להרגיש את הריצה הזאת, את הרצון שלנו לרוחניות. ואז לא יהיה אכפת לנו מה יעשו איתנו, העיקר זה החיים שיהיו אחרי זה!

ואחר כך אנחנו נהפכים כביכול כצופים מהצד על אותם המצבים שעוברים. אנחנו מבינים את הירידה שבה אנחנו נמצאים, מודדים אותה, חוקרים, לומדים. לאט לאט אנחנו מתחילים להתייחס לרצון לקבל שלנו כמו למקום העבודה, בכך שמחליטים מה לעשות איתו.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 09.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
העיקר הסבלנות
אני מעורר את השחר
טווח ביטחון מהתמוטטות עתידית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest