סימנים של "עגל הזהב"

"ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ב, פסוק ד').

הכול נשכח. יוצא, שמי שהוציא את עָם ישראל ממצרים זה לא הבורא, אלא ה"אלוקות" לכאורה של "עגל הזהב". והעָם נושא עימו בתוך העגל הזה את כל מצרים.

העניין הוא, שאם האדם לא הולך בתוך תכונת ההשפעה והאהבה לזולת, ומתוך זה, אהבה לבורא, אין בו את הקול הקורא הזה, אז הוא בכלל לא יוצא ממצרים. ובכל זאת, הוא מסתובב שם בביטחון מלא שהוא כבר נמצא בגמר התיקון.

"וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר: וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק." (תורה, ספר "שמות", פרשת "כי תשא", פרק ל"ב, פסוקים ה' – ו').

בכל הרצונות האגואיסטיים של האדם, סוף סוף מתגלה יסוד מוצק כדי לשמוח מהחיים בעולם הזה ובעולם הבא. הוא בטוח לגמרי שיש לו את כל מה שהוא צריך.

אמנם הוא לא רכש את הדבר העיקרי, את הבורא. משה והבורא נעלמו מהרגשתו, אבל אין לו כל צורך בזה. הוא עד כדי כך מילא את עצמו, שאין לו שום מחשבה על הבורא. הוא מרגיש את עצמו נפלא, מדושן, רוכש ביטחון ומראה רציני, עוסק רק בעצמו.

ההשתוקקות לשליטה, לידע, לעושר, נותנים לאדם בעולם הזה מצב מוצק ויציב. כל אלה הם סימנים של "עגל הזהב".

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 09.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להתעלות מעל הדעת
יצירת עגל הזהב
הצד ההפוך של תכונת ההשפעה