קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אדם המזלזל בחבריו, אינו מקבל מהם רצון וחשיבות המטרה. אין כלי עבור אדם בודד. אנחנו כביכול יושבים סביב שולחן משותף. השולחן הזה הוא מלכות דעולם האצילות (השכינה). מה שהאדם יניח על השולחן המשותף, מה שישקיע בקשר המשותף, זה מה שהוא ירכוש. כך עליו לבצע הרבה פעולות, עד שהם יצטברו ויתגלו לו.
אם אינני משתתף בחיי הקבוצה, הכוח שלי מנוגד אליה. כתוצאה מכך, הכוח העצמי שלי (P2), דוחה אותי מהשולחן, שהוא בעל עוצמה גדולה בהרבה. אני פשוט נזרק החוצה, משום שזלזלתי באפשרות היחידה שנמצאת ברשותי. זה דבר מאוד לא רצוי. כיצד להתגבר על הדחייה הזאת, שבפניה אני "מתנער" מהקבוצה והקבוצה "דוחה" אותי?
על ידי הדחייה מראים לי, איזה מאמצים נדרשים ממני כאן ועכשיו, כדי להחזיק מעמד. כאן מתגלה הרע, ואם לאחר סימן השאלה, זה באמת זורק אותי הצידה, סימן שזו דחייה אמיתית. אך אם כשאני חושב על השאלה, אני משקיע מאמצים וחוזר אל השולחן, אז הדחייה הופכת להזמנה לאיחוד.
שלום
רוב הזמן אני נמצא בקשר עם אנשים שלא מחוברים לחכמת הקבלה, איך אמור להתיחס לכך ?
שכולם ישבו מסביב לשולחן,ורק אני לא!,זה בגלל הכוונה האגואיסטית שלי,זאת אומרת שניתן לתקן את המצב רק בעזרת שינוי הכוונה!?
מאוד מענין