סחרחורת אכזרית מהצלחות

שאלה: איזה תנאי ניצב בפני הקבוצה שלנו עכשיו לצורך העלייה למדרגה הבאה?

תשובתי: העיקר זה להשתמש נכון בשני הכוחות, בשני הקצוות. מצד אחד נאמר: "ויגבה ליבו בדרכי ה'". כי אם אדם לא גאה בזה שהוא הולך בדרך ה', אז לא תהיה לו האפשרות להתנגד לכוחות האגואיסטיים, ל"קליפות", בכך שיוצא נגד דעת העולם.

אולם מצד שני, אם הוא לא יהיה צנוע, בהכנעה, אז הגאווה הזאת לא תהיה הגאווה הנכונה. לכן הוא חייב להיות בהכנעה בפני האור המחזיר למוטב, ולהבין שרק האור מבצע בו את השינויים ויכול לתת לו את הרצון להשפיע.

ולאחר כל הצלחה שמשיג, האדם חייב לומר, לא אני ועוצם ידי עשו את החיל הזה, אלא הכול נעשה מלמעלה. ההצלחה שלו כבר נקבעה מראש. לכן, במקום להתגאות בהישגים וההצלחות שלו, הוא צריך להתגאות בזה שהבורא בחר בו והעלה אותו למדרגה הזאת, כדי שעכשיו הוא יוכל להשתמש בה דווקא בעל מנת להשפיע ובכך להתקרב לבורא.

הוא לא צריך לכוון את כל ההצלחה לעצמו, אלא להיפך, לכוון אותה מעצמו לכיוון ההשפעה.

כך אנחנו מתחילים ללמוד להשתמש נכון בהצלחה המסוימת שהושגה לצורך ההתקדמות הנכונה. כי דווקא כזה מצב כמו עכשיו, שבו האדם מרגיש שהשיג משהו, הוא יכול להיות מכשול גדול להתקדמות.

בדרך כלל, אדם נופל מהמסלול הנכון, או מהכישלונות או מההצלחות שנדמים לו. אלה הם שני מצבים קוטביים. מהכישלונות הוא מאבד תקווה, מתייאש, בורח, מתאכזב. אך כשהוא משיג הצלחה, זוהי בעיה עוד יותר גדולה, כי היא יכולה לנתק אותו עוד יותר מהבורא. כמו שנאמר: "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד".

ישנם אנשים שיותר מחוסנים מזה וישנם כאלה שפחות. אבל אם האדם אינו שוכח על חשיבות המטרה והוא נקי ביחס אליה, אז זה שומר עליו. אחרת אפשר יהיה לקנות אותו על ידי משרה טובה, כבוד, שם יפה, הצלחה בעיני אנשים. זה כבר לא יהיה חשבון נקי שמכוון רק מעצמו החוצה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 26.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להקריב את הגאווה
לשרוף את הגשרים
להתגאות באור ולא בעצמך