קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בשיחות עם מספר נשים, שמתי לב שנשים אינן נוטות להתקשר זו עם זו ומסתגרות בארבעה קירות, מדוע?
תשובתי: זה נכון. ברגע שאנחנו מתחילים להחשיב בעיות כבעיות רגילות של חיי היום יום שמופיעות אצל כולם, ולהסתכל עליהן כעל אמצעי לעלייה, כעל בעיות שניתנו לנו מלמעלה, שאותן אנחנו צריכים לפתור במשותף, אז כאן לא נשאר לאדם ה"אני" שלו. לא נשאר בכלל!
אני זה מנגנון, שעל ידי התכללותו יחד עם האחרים לאחד שלם אינטגרלי, מסתכל על הבעיות האישיות שלו כזהות לכולם, וצריך בעזרת כל השאר לפתור את הבעיות של עצמו, שלך, שלו וכולי.
למעשה, כאן זה לא שכאילו אין מה להסתיר, אלא לאדם בכלל לא נשאר שום דבר. אז איפה הוא?
הוא, זה מה שאנחנו בונים במשותף. שם מתמזגים כל ה"אגואים" הפרטיים, המשפחתיים המשותפים האלה, שם מתמזגת גם ההשתוקקות שלנו למעלה, לעלייה.
אם מכוונים בצורה נכונה את האנשים, אז הם יגלו שאין ממה להתבייש, אין מה להסתיר, חייבת להיות עזרה הדדית. לא רוצה לגלות כלום, לא צריך, אבל קיימת אצלך תמיכה מאוד חזקה והודות לה הכול נפתר.
אני חושב, שעכשיו אנחנו עוברים את השלב הזה. ובשלב הבא הנשים תתכללנה בצורה רצינית למערכת הקבוצתית וזה יעזור להן.
מתוך שיחה מס' 37 על החינוך האינטגרלי, 31.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
אין שום קשר למנטאליות
הפלגה מוצלחת, הספינה המשפחתית!
לא לתפור טלאים על מערכות יחסים ישנות אלא לבנותן מחדש
