דף הבית / חינוך, ילדים / סדום ועמורה של החברה המודרנית

סדום ועמורה של החברה המודרנית

laitman_2010-05_ny_4aee73f7d5_b.jpg

שאלה: כיצד אדם, שרגיל להיות עסוק רק בעצמו, יוכל לעבור לתפיסה האינטגרלית?

תשובתי: אדם מגיע לכזה משבר שהוא לא יכול כבר להיות עסוק בעצמו, ומה שנשאר לו זה לשכב ולמות. כל המילוי בחיים נעלם לחלוטין, אין מילוי לא מהילדים, לא ממין, לא מאוכל, לא משליטה, לא מידע – לא משנה מה. לאט לאט הכול מתדלדל.

וחוץ מזה, גם הטבע בעצמו מראה לנו את דלדולו. האדם מתדלדל פנימית וחיצונית: עייפות, ניתוק, העדר הזדמנויות, חוסר משאבים ממשי, אפילו כדי להמשיך להתקיים באותה הצורה.

וכאן מראים לנו, שאנחנו חייבים למצוא משאבים חדשים לחלוטין. אבל אנחנו בקלות יכולים למצוא אותם בתוכנו. איני רואה שום בעיות מיוחדות, להיפך, "שלי – שלי, שלך – שלך", זה גבול המעבר, מה שנקרא "תכונת סדום".

מדוע סדום ועמורה נקברו תחת העפר? כיוון ששם שררו בדיוק אותם היחסים בין בני האדם: אתה – לבדך, אני – לבדי, אפילו שתמות אסור לי לגשת אליך, לתת לך משהו, וגם לך אסור לתת לי. כך אמר החוק. ואם מישהו עזר למישהו אחר, נקבע לו גזר דין מוות. לכן, על פי האגדה התנ"כית, סדום ועמורה נהרסו.

הדבר מצביע על כך שאין מצב גרוע מזה. לכן, מה שנקרא "עצמאות אמריקאית", שפועלת לפי העיקרון "שלי – שלי, שלך – שלך", זה התחום שלי, ולאף אחד אין זכות להפריע לי – זהו הביטוי לאגואיזם קיצוני.

אפילו אם אני אפרוץ אליך כי אני רוצה לגנוב משהו, זה, במידה מסוימת, אינטראקציה, יש הזדמנות למגע בין אנשים. ובמצב "שלי – שלי, שלך – שלך" אין שום מגע. זה השלב האגואיסטי האחרון, שבו באופן מודע אנחנו מגיעים למסקנה כזאת: "אני לא נוגע בך, אתה לא נוגע בי." כלומר, לא יכול להיות משהו אחר למעלה מזה – האגו השכלתני העליון. דווקא מהנקודה הזאת אנחנו עולים לרמה אחרת.

שאלה: האם אנחנו יכולים לדמות את המצב הזה, כדי שלאנשים יהיה לגמרי ברור שזו דרך ללא מוצא?

תשובתי: כמובן! אנחנו רואים שדווקא במדינות האלה, שיש בהן מה שנקרא "חופש", המשבר מורגש חזק ביותר. חופש ממה? – מהחובות שלך כלפי החברה, וגם החברה לא חייבת לך כלום. צברת קצת חסכונות – שלך. אם יש לך ביטוח – מצוין, אין – תמות. לכן החופש הזה גורם למשבר שמורגש במדינות המפותחות, ובמדינות האחרות – לא. הן עוד לא התפתחו לרמת אגואיזם כזאת.

אפילו מהפריטים שבהם אדם מקיף את עצמו בבית כשהוא נמצא לבד, אנו רואים שרק כך הוא מרגיש בנוח. ולא מעבר לכך. זו הגישה שלנו כלפי החיים. "ביתי הוא מבצרי" – ואין יותר אף אחד, שום דבר, בשום צורה. עד לכאן הגענו בהתפתחות האגואיסטית שלנו.

להכין את הדעה הציבורית בהדרגתיות, זה אומר, לרכך את כל הדרך שעלינו לעבור. הרי אנחנו נעבור אותה או בצורה מאולצת, על ידי הכוחות האבולוציונים שילחצו עלינו בכל הכוח עד להכחדה, כמו שהיה עם הדינוזאורים, או שנוכל להפוך את כל זה למעבר נעים ומחושב של בני אדם מדרגת ה"חי" לדרגת ה"אדם".

מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 25.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הקשר הלא פריק: וול סטריט וכפר אפריקאי
בגלגול של חבית
כאשר אין כוח החיוּת…

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UiNZ6

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest