סגירת המעגל של הרצון

כל מה שאנחנו מרגישים, זה המהות של הרצון לקבל שבו מתגלה צורה כלשהי. אפשר גם לומר אחרת: הרצון מקבל צורה זו או אחרת תחת ההשפעה של האור שפועל עליו. היסוד של כל העולמות זה אותו הרצון, רק שקיימות כל מיני צורות שונות ודרגות שונות של צורות.

כל מה שאנחנו רואים עכשיו, אנחנו רואים בדרגת הרצון הנמוכה ביותר. וכל הצורות המתקדמות יותר מופיעות, כשאותו הרצון מקבל על עצמו כוונה על מנת להשפיע, ואז הצורה הקודמת שלו מתחלפת עבורנו לצורה רוחנית. ואילו בכל שאר הדברים אין שום הבדלים בין כל מיני הפריטים בעולמות ובמדרגות, פשוט בכל פעם אנחנו כאילו מרכיבים משקפיים אחרות ולכן רואים אחרת את העולם.

לכן, הרצון נשאר ללא שינוי ובו קיימים תר"ך (620) תת רצונות, וכולם מקושרים ביניהם במידה זו או אחרת. וכל הדרגות האלה מגיעות עד למלכות דאין סוף. למעשה, גם עכשיו אנחנו רואים את מלכות דאין סוף, אבל מהדרגה שלנו, בהתאם לכלי הקליטה שלי. ועל זה נאמר: "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: איך אפשר להסביר את זה לאדם שלא לומד חכמת הקבלה?

תשובתי: הרצון לקבל, זה החומר. האטום מורכב מחלקיקים שמהווים בפני עצמם אנרגיה, ובמילים אחרות, רצון לנוע. אם חלקיק לא נע, הוא נעלם. למעשה, החלקיקים הם דווקא אנרגיה, אור. הם נכנסים ליחסים הדדיים ביניהם, מתחברים ויוצרים כל מיני צורות של קשר. מתוך הקשר נוצר רצון משותף וממנו נוצר החומר, בהתאם לד' דרגות או ארבעה סוגי הטבע : הדומם, הצומח, החי והמדבר.

זה הכול רצון. הוא יכול לעלות או לרדת, הוא מתחלק ל"פלוס" ו"מינוס", אך המהות שלו אינה משתנה. הדימויים שהורגלנו אליהם על החומר אינם תואמים להשגות של המדע, ולא רק של הפיזיקה הקוונטית, אלא גם של אותם התחומים שעוסקים בתפיסת המציאות. כך או אחרת, היום כבר ברור, שחומר, זו אנרגיה. זה שייך גם לנו עצמנו וגם לאיך שאנחנו תופסים את עצמנו. ודאי, שלא כל אדם יבין את זה, אבל לפחות הוא יאמין לנתונים מדעיים. בסופו של דבר, הרבה דברים בחיים שלנו אנחנו תופסים כעובדה, מבלי לטרוח לבדוק.

לכן אם כל הבריאה זה רצון לקבל, אז רק במונחים של הרצון לקבל אנחנו יכולים לדבר על דמיון או שוני, על קירוב או ריחוק. רצונות שווים נמצאים יחד. ככל שהרצונות שונים יותר, כך הם מתרחקים יותר זה מזה. רצונות הפוכים מרוחקים זה מזה במרחק אין סופי – מהדבקות ועד להופכיות הגמורה, וכל שאר מצבי הביניים נמצאים ביניהם. הכול נמדד לפי הרצון.

וזה אומר, שהעבודה שלנו היא פשוטה, צריך לבדוק את הרצונות ובהתאם לכך להתקדם קדימה. בדומה לפסיכולוג, אני מסתכל על עצמי מהצד, בודק את הרצונות שלי מבחוץ ובוחן את הפרמטרים שלהם: אילו צורות של רצונות קיימים בי, עד כמה הם שולטים עליי ואני עליהם. במידת ההבנה הנוכחית שלנו אני קובע את הצורה הרצויה לי ומשווה אותה עם הצורה הנוכחית.

ובהמשך, אני מחפש אפשרות לעבור מצורת הרצון המצויה לצורת הרצון הרצויה, המקובלים אומרים לי שאפשר לעשות את זה בעזרת המאור המחזיר למוטב. כלומר, אני צריך לקבוע את המצב הנוכחי שלי כלא רצוי ורע, ואת המצב העתידי כרצוי וטוב. והמרחק ביניהם מביא לי סבל גדול, וכמו כן, מזמין בי השתוקקות ומאפשר לתת מאמץ ויגיעה בקבוצה.

הכול נקבע על ידי היחס בין המצוי והרצוי. אני מגלה את האמת המרה במצב הנוכחי ומשתוקק למצב הבא, והאור העליון עושה את עבודתו, כי דווקא הוא זה שצריך להעביר אותי דרך השינויים הדרושים לצורות הרצון החדשות והיותר מתקדמות. אני רק קובע לעצמי שבאמת אני רוצה את זה, ובזה "סוגר את המעגל" ומפעיל את האור.

באופן כזה, השיטה היא פשוטה, אף על פי שקיימים בה הרבה מרכיבים: הקבוצה, המורה, הספרים, גדלות הבורא, הלימוד, ההפצה, תמונת המציאות, העולמות וכדומה. בסופו של דבר, אם משייכים את כל זה לחיצוניות, אז אני נשאר במצב הנוכחי, שצריך לראותו כבלתי נסבל, ואת המצב הבא צריך לראות שהוא נפלא, שאם אני לא משיג אותו, אז טוב לי מותי מחיי. והיכן האור? – הוא מגיע דרך הקבוצה, מאחר והמצב הבא, זה מהות החיבור בדרגה החדשה. והתנאים האלה מביאים אותי לפעולה.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 26.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
נקב בגלגל או נקב ברצון ?
להיוולד ברוחניות ללא ניתוח קיסרי
האינטגרל של הרצונות