נקודת המפנה

אדם שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה ומשתמש בכל האמצעים, מגיע כעבור זמן מסוים לנקודת השבירה, שבה הוא מסיים את ההתפתחות הלא-הכרתית. השלב הראשון נועד לכך שהאדם יכיר בינתיים את מצבו, והשלב הזה הוא מחויב.

אך לאחר מכן הוא מגיע ל"נקודת המפנה", שבה הוא צריך לברר ולבחון מחדש את כל היחס שלו להתפתחות, לחיים, לרצון שלו, לאור, לכל האמצעים שנמצאים ברשותו. הוא משנה לגמרי את כל הפרדיגמה הקודמת שלו, את כל פילוסופיית החיים ותפיסת המערכת שבה הוא נמצא.

קודם לכן, המערכת הזאת ניהלה אותו. הרי הוא היה לגמרי בתוך הטבע, ורק מחוסר הבנה ייתכן שחשב שהוא נמצא למעלה מהטבע. אבל עכשיו הוא מבין שהוא נמצא בתוך הטבע, בתוך מערכת של חוקים וכוחות, והוא צריך עכשיו להתחיל לנהל את הטבע בעצמו. כמו שנאמר, "ניצחוני בניי".

ואז האדם מבין באיזו נקודה מיוחדת הוא נמצא. הרי מקודם רק היה נדמה לו שהוא מסוגל לשנות משהו בחיים, ולמעשה, הוא מילא בצייתנות אחר כל פקודות הטבע שלו, מבלי שתהיה לו כל יכולת בחירה.

אבל עכשיו, ניתן לו החופש. והעולם מתחיל להיראות לו חסר כל סדר, פרוע. בכוונה נותנים לו כזאת הרגשה, כדי שהוא ירצה בעצמו לסדר את העולם, לחבר אותו, לנהל אותו.

כאן מתעוררת בו היכולת לבקש מלמעלה כוחות, הבנות, התקדמות באמונה למעלה מהדעת. מפני שהוא רוצה להשתייך למצבים עליונים יותר ולקבל משם שׂכל חדש ותכונות חדשות, וכך להביא את העולם שלו לאיזון. הרי העולם הוא השתקפות הסדר הפנימי שבאדם, בהתאם לתפיסת המציאות הפנימית, ולא החיצונית.

מתוך שיעור על מאמר מהספר "שמעתי", 13.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האדם בורא את ההתפתחות של עצמו
מקדם ההתפתחות
התוכנית העליונה ממתינה להשתתפותך