נקודת המגע עם האנושות

עלינו להמשיך להתעקש ולהתקדם לקראת המטרה. פעם זה היה נראה דמיוני לגמרי. לפני 30 שנה כאשר שמעתי את מורי אומר כי בעוד 15 שנה האנשים יתחילו להתעניין בקבלה, אני חשבתי שהוא מדמיין. זה היה נראה לי כדבר בלתי אפשרי בהחלט. אבל באמת, כעבור 15 שנה, לפתע הכול התחיל לפרוח ולהסתדר, והיום זה כבר מקבל אופי המוני. זהו השלב הבא!

אם בשנת 1995 התחילה הכניסה לקבלה, אז היום זה הכניסה למימוש שלה, לגילוי ברור של המדרגה הבאה, מצב גבוה יותר. לקראת זה האנושות כבר מתקדמת. וראו כיצד היא מתקדמת. המונים כמונו נמשכים ליציאה האמיתית לשלב הבא, "אנחנו רוצים להרגיש אותו. אנחנו רוצים לחיות בתוכו. כמובן במסגרת המציאות הארצית שלנו, אבל אנחנו רוצים להתקיים ברמה הזאת, דווקא בתוך חברה כזאת, בקשר כזה, להרגיש את עצמנו בקשר ברור עם הכוח העליון, בקשר מוחלט עימו, בחיבור עימו".

למרות שכל יתר האנושות מתקדמת עדיין ללא הכרה, על ידי ייסורים, מופיעות בתוכה כל יום הרגשות חדשות, הבנות חדשות, קטנות עדיין, אך מכיוון שזהו קהל רב, אזי ההרגשות הקטנות שמוכפלות במיליארדי אנשים, זה כוח עצום.

אנחנו רואים שאם קודם אנשים לא רצו לדבר על האינטגרציה, על החיבור ביניהם (על כך כתב בעל הסולם בעיתון "האומה" ובספר "הדור האחרון"), מפני שהאמינו כי זה קומוניזם, סוציאליזם, אוטופיה לא מציאותית, אז היום זה כבר לא כך. הם מגיעים לזה מתוך הייסורים, מפני שהטבע מציג לפנינו את המסה הגלובלית העצומה של כל האנושות הנמצאת בקשר הדדי מוחלט, והם אינם מסוגלים להתרחק או להתנתק זה מזה. האנשים רואים שאין דרך אחרת, צריכים להתייחס לזה. לעשות משהו בנידון.

הטבע מאלץ אותנו להתקרב, ואת שיטת ההתקרבות איננו מכירים. הטבע, הכלכלה, התלות ההדדית, מאלצים אותנו למשהו, ואיננו יודעים כיצד לגשת אליו עם נטיותינו האגואיסטיות האינדיבידואליסטיות. מסתבר כי אצל אנשים מלית ברירה מופיע הצורך והדרישה לשיטה האינטגרלית. ולמרות שהם נדחפים קדימה על ידי ייסורים, ולא כמונו על ידי השאיפה קדימה מתוכנו כלפי מעלה, הם בכל זאת באים בעקבותינו.

זה מתרחש מספר שנים כבר, אך מבחינה היסטורית זה בנקודת זמן אחת, מפני שמדובר אפילו לא על עשרות שנים, אלא בסך הכול מספר שנים, מפני שהזמן נדחס. ובהדרגה מצטייר שהאנושות מרגישה את עצמה כל הזמן מתקדמת לקראת כיוון אחד כלשהו, היא נעשית אינטגרלית בעל כורחה, ומתקדמת לקראת משהו. לקראת מה, הם עדיין לא מבינים, אבל ברור שצריכה להיות דרך מוצא כלשהי. היכן המוצא הזה, היכן היפתרון?

וכאן צריכה להיווצר בינינו נקודת המגע, תחום המגע בינינו לשאר האנושות. ואנחנו נראה, אני מאד מקווה עוד השנה, עד כמה אנחנו מתחברים אליהם. לפתע הם יתחילו להבין: "כן, זאת השיטה להצלתנו".

בשבילם זאת ההצלה. בשבילנו, זה המעבר לדרגת ההתפתחות הבאה. החיבור הזה בינינו ליתר האנושות צריך להתרחש בזמן הקרוב בתוך ההכרה, בתוך ההרגשה שדווקא על זה מדברים בתוך הקבוצה שמונה מיליוני אנשים, וזהו הפיתרון הנכון היחיד. פשוט אין פתרונות אחרים. לכן, עלינו להתגאות במה שאנחנו עוסקים היום.

בין השיחות וההרצאות שלנו מצפה לנו עבודה רבה בשיטת התארגנותנו בתוך הקבוצה, בתוך החברה הקטנה שבתוכה נוצרת תחושה של חיבור שמגלה את הכוח העליון. כמו גלאי שנמצא בתוך כל השדה הפיזי, האלקטרומגנטי, החשמלי, שתופס את השדה הזה על פי המתח, העוצמה, הכיוון והתנועה, כך גם אנחנו כאשר אנו בונים את הקבוצה, נצטרך בכוונה לבנות בינינו חיבור כזה, תכונה כזאת שתתפוס את השדה הזה שבו כולנו נמצאים.

הגלאי, הרגש המשותף הזה יהיה המימוש המעשי של השיטה שלנו, ואותו אנחנו נוכל להציג ולהראות לעולם. דרכו אנחנו נכיר מה קורה לנו, את העתיד, את העבר, ואת תכנית הבריאה כולה. היא תהיה שלנו, אנחנו נתקיים בתוכה עם הידע הזה, עם ההרגשה הזאת. לכן אנחנו עומדים לפני המימוש המעשי.

בכנס הזה אנחנו נבצע אותו לראשונה. נשתדל להתמסר לבניית הרגש הזה ולחוש את הבורא.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס בליטא, 23.03.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו הראשונים!
המתאם בין האנושות והטבע
העלייה מאפס