נקודת האיחוד נמצאת על המחסום

שאלה: מהי אותה נקודת האיחוד שהשגנו בכנס? האם ניתן לתאר אותה ביתר פירוט? היכן היא נמצאת ביחס למחסום? איך מרגישים אותה? כיצד מזהים שמרגישים אותה? איך יודעים שנאחזים בה?

תשובתי: הנקודה הזאת נמצאת על המחסום עצמו. הנקודה הזאת היא האיחוד בכל הקבוצה העולמית שלנו, שמורכבת מאלפי בני אדם שמחוברים ביניהם, שרוצים להיות מחוברים ומשתדלים להתחבר זה עם זה בכל אופני הקשר האפשריים. והמטרה של החיבור שלנו היא להשיג השפעה הדדית, שנקראת "ערבות".

אנחנו מוכנים לתמוך זה בזה, לחשוב זה על זה, לדאוג לכלי המשותף שבינינו. כלומר אנחנו מוכנים לחזק זה את זה ורוצים שכולם יתעוררו, ואין כאן שום תחרות ויריבות, כשאני רוצה להיות חזק יותר על חשבונם של אחרים ולא חושב עליהם, אלא בדיוק להיפך: אני רוצה שכולנו יחד נהיה חזקים יותר, ואת התוצאה מהמאמצים שלי ירגישו קודם כל החברים שלי, שבמקרה כזה הופכים להיות עבורי כמו ילדים שלי.

ביחס לקבוצה אני צריך להרגיש את עצמי בשלושה מצבים:

1. אני דואג להם כמו על פחותים ממני, כמו אמא שדואגת לילדיה או כמו הבורא שדואג לנבראים.

2. אני מתייחס אליהם כמו לגדולים ומחשיב אותם כגדולי הדור. אני מוכן לשרת אותם, לעשות עבורם הכול, רק כדי לקבל מהם כוחות וגדלות המטרה.

3. אני רוצה להיות חבר שלהם, שווה איתם, לא גבוה מהם ולא נמוך מהם, כדי שכולנו נתחבר יחד ב"חיבוק" אחד.

וב"חיבוק" הזה אנחנו מגיעים להתכללות הרצונות. מתוך שלושת המצבים האלה כלפי הזולת, כל אחד וכולם יחד, אנחנו מגיעים לרצון אחד, למחשבה אחת, ורוצים שהבורא ימלא אותנו.

אבל כאן אנחנו מגלים שאנחנו לא מחוברים מספיק, שיש עדיין היכן להתחבר, ואז אנחנו דורשים את "האור המחזיר למוטב", כדי שהוא יחבר בינינו, ואחר כך גם ימלא אותנו. זאת כל העבודה שלנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 11.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת האיחוד: למה לא ומתי כן?
דורשים את המאור!
החיבור שמעניק חיים