קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך ספר "מאור ושמש", פרשת ויחי:
"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד, למצוא את השי"ת, דכל בי עשרה שכינתא שריא (שבכל עשרה השכינה שורה). ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו, ויהיה נכנס אליו לשמוע איזה בחינה האיך לעבוד את השי"ת והאיך למצוא את השי"ת.
ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עימהם, ונפתח להם ממילא כל הישועות וכל הברכות וכל השפעות טובות ממקור הרחמים, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."
הכול תלוי בחיבור, בתיקון השבירה, בתיקון "חטא עץ הדעת". זאת כל העבודה שלנו, שבזה אנחנו נעשים "אדם", כלומר, אותה הדמות האחת הדומה לבורא, נשמה אחת, כלי אחד. בעזרת החברים אנחנו מתגברים על התנגדות האגו שלנו, מושכים את המאור המחזיר למוטב וכך מתקדמים.
אנחנו רואים, שכל ההתקדמות נעשית רק על ידי החיבור ומתממשת בתוך החיבור, דווקא באותה הנקודה שבה אנחנו מרגישים את המשבר ובה מתגלה דחייה, שנאה, התקררות, סלידה הדדית. תמיד יש בעיה לאתר את המקום, כי משם אנחנו בורחים, שוכחים, נמצאים בערפול.
שם, באותו המקום המרכזי, איפה שאנחנו באמת צריכים להתחבר בינינו, שם נעלמים כל הרגשות שלנו! שם מפסיקים לעבוד כל החיישנים, החושים שלנו. אנחנו כאילו מגלים ונכנסים לאיזה מקום חלל שבו אין אפילו שנאה, אלא פשוט כל הרגשות נעלמים.
כך לאט לאט מתגלה לנו המרווח הרוחני שאותו אנחנו צריכים למלא על ידי החיבור שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
דבוקים במטרה אחת
מעגלי החיים
רמת האיחוד החדשה
