קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר" אות כ': "וכיון, שאין לנו שום ספק בזה, הרי זה דומה עלינו, כמו שכבר באנו למצב הג'. ואותו הגוף, בצורתו הרעה, הניתן לנו כעת, גם הוא אינו פוגם את מהותנו, להיותו הוא וכל קניניו, עומדים להתבטל לגמרי, יחד עם כל מערכת הטומאה, שהיא מקורם. ו"כל העומד להשרף, כשרוף דמי", ונחשב, כמו שלא היה מעולם.
אמנם הנפש, המלובשת בגוף ההוא, שמהותה היא ג"כ בחינת רצון בלבד, אלא רצון להשפיע, שהיא נמשכת לנו, ממערכת ד' העולמות אבי"ע דקדושה, כנ"ל באות י"א, היא קיימת לנצחיות, כי צורה זו של רצון להשפיע, הוא בהשואת הצורה לחי החיים, ואינה כלל ח"ו בת חילוף."
נניח, שנפלו עליי המון צרות וייסורים, אבל אני מאמין שאני זקוק לכל אלה כדי להגיע למצב של אין סוף. כי הוא כבר קיים, אבל נכון לעכשיו, עליי להבין ולקבל זאת. ואז, במקרה כזה אני כבר נמצא בעולם אין סוף, אף על פי שעדיין לא סיימתי את כל התיקונים שלי בפועל. על כך נאמר: "כל העומד לשרוף, כשרוף דמי". הכול תלוי רק ביחס שלי. ממש עכשיו, כשעדיין לא התחלתי לתקן את עצמי, אני יכול להרגיש את השמחה כמו בסוף התהליך, לא פחות. אני צריך רק להידבק כולי למצב שקיבלתי מהבורא. ואז לא חשוב מה אני מרגיש, מפני שאני קיבלתי את זה ממנו. וכך בכל צעד ושעל.
בכל השלבים, בכל המצבים יש לי רק בעיה אחת, והיא, לא להישאר בגבולות הזמן, להיות מעליו. כלומר, בכל צעד עליי להיות בשלמות במקום להתייסר בגלל מטרה רחוקה כלשהי שכל כך הרבה בעיות מרחיקות אותי ממנה. על כך נאמר "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אם אני לא שמח ממש עכשיו, לא מתעלה מעל גבולות הזמן, אז אני "פוגע" בבורא, לא מאמין בו ומזלזל בכל מה שהוא עשה. התיקון שלי בעליה על פני הסולם הרוחני, הוא לקבל את כל המצבים כמושלמים וגם את עצמי כשלם שאינו זקוק לכלום. כל רגע בשבילי הוא גמר התיקון שבו אני נמצא.
כאן מתעוררת בעיה פסיכולוגית, כיצד אפשר להיות בשני המצבים בו זמנית? – אני מתעלה מעל הפסיכולוגיה, כיוון שאם אני רוצה לתאר לעצמי את המצב המתוקן, אז האור העליון יעזור לי להרגיש אותו עכשיו כאילו היצר הרע "כשרוף דמי". כך אני מבטל את מושג ה"זמן". ואני באמת מסוגל לעשות זאת. אני צריך לתאר לעצמי שהבורא ברא רק מצב אחד – השפעה חלוטה, ושאני כבר נמצא בה.
חסרה לי רק ההרגשה. אז כיצד אני בונה את יסוד ההרגשה? – לשם כך אני זקוק לערבות בין החברים. עלינו להגיע להרגשה כזאת כאן ועכשיו על ידי הערבות. כי הזמן אינו קיים, וממש עכשיו אני יכול לעשות "קפיצה בזמן", כלומר, לבטל אותו. אני יכול להיות בכל מצב שמתחשק לי. שום דבר אינו מחייב אותי לחיות עוד עשרים שנה כדי להגיע לגמר התיקון. "עשרים השנים" הללו הן לא פרק זמן מוקצב, אלא גורם פסיכולוגי פנימי שלי. ואם אני מבטל אותו, אני אמצא את עצמי בנקודה הסופית.
גם המדע המודרני רואה את העולם כ"הולוגרמה", כמצב סטטי שנראה לנו כמשתנה רק מפני שהשינויים מתרחשים בנו. לכן, מציעים לי הזדמנות "לקחת את עצמי בידיים" ולכוון את עצמי כך שארגיש את המצב המושלם ולא ההסתרות הפנימיות שמסתירות אותו. כל ההסתרות קיימות בי ואסור לי לחכות עד שיתנו לי הזדמנות להתקרב לזה מבחוץ.
אני חי בעולם אין סוף הקבוע. כל ההסתרות נמצאות רק בי. על כך כותב בעל הסולם במאמר "השלום בעולם": "כל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו מן הרצון לקבל לעצמו עד לרצון להשפיע לזולתו, כי הם הב' דברים המכחישים זה את זה. אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית כדבר שלמעלה מהטבע האנושי, אבל כאשר נעמיק בדבר, נמצא שכל הסתירה מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו אינה אלא פסיכולוגית בלבד."
הערבות היא "כפתור" שמבטל את גבולות הזמן. אם החברים רוצים, הם יעבירו את הכפתור למצב "ON" ואני אמצא את עצמי באין סוף. כלומר, הכול תלוי בי, בחיבור הנכון שלי עם הסביבה.
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר הזוהר", 10.01.2014
ידיעות קודמות בנושא:
כל העומד לשרוף, כשרוף דמי
הקפיצה הקוונטית באבולוציה
להימלט מהמלחציים של הזמן
תודה.
חבל שאי אפשר לשתף בוואטס אפ.
כדאי שתפתחו אופציה כזו גם
התעוררתי הבוקר עם מסר מחלום של "קפיצה קוונטית"( ?!)
שאלתי את בעלי מה זה? ולא קיבלתי תשובה וכשחיפשתי בגוגל, מצאתי את המאמר המופלא הזה.
הכי מדוייק בעולם למקום התודעתי שבו אני נמצאת.
איזו שמחה!
תודה רבה.
רק אם אפשר, פיתחו את האופציה לשיתוף בוואטס אפ, כדי שאשתף עוד רבים בשמחה הזו.
שולי שלום
האפשרות לשתף בוואטסאפ קיימת, ניתן היכנס לפוסט הרצוי ולהעתיק את הלינק
בהצלחה
בברכה רונית שי – מנהלת הבלוג של הרב ד"ר מיכאל לייטמן