קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר להלביש בתוך הכוונה את הרצון לעשות נחת רוח לבורא, אם אין לנו בזה שום מושג?
תשובתי: בכל מקרה, כדאי להוסיף את זה לכוונה. אנחנו רואים שילד קטן לומד מהגדולים בלי מחשבה: "הם גדולים! הם עושים, וגם אני רוצה לעשות כך!". זה מספיק לו, מפני שבעיניו המבוגרים הם גדולים.
לכן אנחנו צריכים לבצע פעולות ולבנות כוונות, אף על פי שאנחנו לא מבינים בהן שום דבר ולא רואים בהן שום תועלת. ויכול להיות, שהיינו עושים להיפך… כי אנחנו הרי לא ילדים, שבהם פועל כוח הטבע בצורה הכרחית ואינסטינקטיבית. ואילו אנחנו צריכים לממש את זה בעצמנו על עצמנו ולעשות פעולות כדי להידמות לעליון שנסתר, עד כמה שאני מתאר אותו לעצמי, או לחבר ולקבוצה, שאותם אני תמיד מתאר לעצמי כהפוכים לרצון שלי. זו נקראת יגיעה.
בשונה מהילדים, אנחנו צריכים לעשות את אותן הפעולות שגם הם עושים, אבל על ידי היגיעה שלנו. מדוע? אני צריך לראות כגדול מישהו שבכלל לא נראה לי כזה, או שהוא בכוונה עושה מעצמו אדם רגיל, שבא לך לזלזל בו. ואותו הדבר כלפי הקבוצה, החברים, ואפילו הבורא שנסתר. למה הוא הסתיר את עצמו? שיראה, שהוא שולט ושהכול בידיים שלו! אבל אם הוא היה מתגלה כשליט שהכול נמצא בידיו, אז הייתי דומה לאותו התינוק שלומד מהגדולים. אז הייתי נשאר בדרגת "בהמה".
האדם שבי גדל מעל לנקודה שאותה אני תולה באוויר ואין לה שום יסוד. כי רק בהמה הולכת על ארבע רגליים. ואילו האדם מתקדם ללא קרקע יציבה.
– מדוע אתה עושה את זה? זה הרי מעשה בהמה!
– לא! בהמה עושה בשׂכל, ברגש. היא יודעת בדיוק מה שהיא עושה.
– והאדם?
– האדם לא יודע מה שהוא עושה. והוא עושה את זה, מפני שעושה חשבון למעלה מהטבע שלו, הוא רוצה להתעלות מעל לדרגה הבהמית.
– אבל למה? מאיפה? מה ההצדקה לזה?
– ככה! מפני שאני לא רוצה להישאר בדרגת "חי"! אני לא חמור, שאעמוד על ארבע רגליים!
אין לזה הסבר הגיוני. אבל רק בצורה כזאת אנחנו גדֵלים.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 24.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
כוונה חמקמקה
איזה עולם אנחנו נראה מאחורי מסנן הכוונה?
למה כל כך קשה להישאר בכוונה?
