דף הבית / אקטואליה / נציגי סוריה בשיחות השלום בזנבה הם מחבלים

נציגי סוריה בשיחות השלום בזנבה הם מחבלים

שאלה: בז'נבה מתנהלות שיחות שלום בנוגע לסוריה שבהן משתתפות יותר מ– 20 מדינות, כולל האופוזיציה הסורית, נציגים של הנשיא אסד, וכמובן שליחים של רוסיה וארה"ב.נציגי האופוזיציה הסורית הם חברים בארגוני טרור שונים שהחליפו את מדי הצבא בחליפות והגיעו לשם.

האם זה אפשרי לנהל שיחות עם מחבלים והאם אפשר יהיה להגיע להסכם כלשהו?

תשובתי: אני חושב שזה בלתי אפשרי. יכול להיות שהיום עוד אפשר להחליט על משהו, אבל אנחנו יודעים, שההסכמים הללו אף פעם לא מבוצעים ואין להם קיום ממושך. הם תמיד מתמוססים ומסתיימים בכל מיני בעיות חדשות. מאחר וקיימים שם הרבה כוחות רציניים, אז העיקר זה לאזן ביניהם על ידי חלוקה של אזורי השפעה. אבל הבעיה היא שאי אפשר להביאם להסכמה משותפת וגם לא צריך כי היום תביא אותם לכך ומחר זה יופר. צריך להקצות  לכל אחד איזור ולומר לו: כאן אתה המפקד, כאן אתה חי, ואל תבנה על יותר. נראה לי שבצורה כזו אפשר להביא את העולם למצב שהוא יהיה פחות או יותר רגוע, כי כיום כבר לא נהרגים שם עשרות, מאות ואפילו אלפי בני אדם, ומסות של הפליטים כבר לא עוזבים את המדינה מבלי לדעת לאן ללכת ומה לעשות.

אנחנו רואים את הערים ההרוסות, את מפעלי התעשייה שהפסיקו להתקיים וכולי. כדי לשקם את סוריה מתוך ההריסות, מדינה שהייתה נורמאלית תחת הנהגה דיקטטורית רצינית, יידרשו עשרות שנים. לכן כדאי שאנשי משרד הביטחון שם יעסקו בשיקום, כל אחד בתחום שלו, זה מה שהייתי מייעץ. שסוריה תחולק והחלקים יקראו בשם מדינות שונות. פעם השטח הזה היה אימפריה עותומאנית בחסות בריטית. סוריה היא לא מדינה עתיקה שקיימת דורי דורות, אלא בת כמה עשרות שנים, לכן אפשר ליצור שם מדינות חדשות. הכורדים, שהם עם גדול זקוקים למדינה משלהם ואין להם שטח שלהם לכן הם בכל מקרה ידרשו אותו, ועד שכל אחד מהיריבים לא יישב במקומו, בביתו,  שום דבר לא ייפתר, כי זה צריך להיעשות לפי הסדר שאותו הם רוצים להנהיג כל אחד בשטחו. הם צריכים להתחלק ולהציב משקיפים בינלאומיים גם מרוסיה, גם מאמריקה כדי לבלום את מה שקורה שם היום. לכן הם צריכים להתחיל לעסוק בשיקום!

שאלה: האם בלימה כזאת תספיק לטווח ארוך?

תשובתי: זה תלוי בהסכם בין המעצמות הגדולות, כי הן תוכלנה להרגיע, לתת על הראש, או ללחוץ על האגו המקומי, אבל סוריה לא תוכל להיות מאוחדת רק אם יתחילו לחנך מחדש את בני האדם. אם לא יחנכו אותם מחדש, אז זה יהיה מאבק אין סופי, וגם העולם הולך יותר ויותר לקראת מלחמה שתתלקח עוד מעט.

הערה: אתה מדבר תמיד על הצורך באיחוד, כלומר שבכל מקרה צריך ללכת לקראת זה.

תשובתי: בוודאי שצריך ללכת לקראת איחוד, אבל בהתחלה לפחות צריך לעשות סדר בתוך השטח הקטן הזה. אני חושב שאף אחת מהמעצמות הגדולות לא מעוניינת בסדר הזה, מפני שכל אחת גוררת לעצמה "ערמונים מהאש". כל מעצמה רודפת רק אחרי המטרות שלה. האמריקאים הורסים את המזרח התיכון ובכלל את כל העולם ויוצרים בו תוהו ובוהו. רוסיה רוצה  להקים מחדש את הבסיסים הצבאיים שלה וליצור משטרים שמתאימים לה.

נראה לי שגם רוסיה וגם אמריקה הפסידו בגדול עם אירן, אבל זה עדיין לא מובן להם מה הם עשו שם ובשביל מה הם צריכים את זה. הכול הולך בדרך בטוחה לקרב הגדול, אבל יכול לקרות ההיפך שתהיה התפכחות והם יבינו שאחרת הכול יסתיים וייצא מכלל שליטה. במקרה כזה כבר לא יהיה מה לברר, מי צודק, מי אשם, כי לא יישארו לא צודקים ולא אשמים. לכן אם הם יגיעו למצב קריטי כזה, הם יתעשתו ויתחילו לעשות סדר מחדש, לנער מחדש את העולם.

שאלה: האם אי אפשר להימנע מגילוי קריטי שכזה?

תשובתי: על פי חכמת הקבלה לא נפסלת האפשרות למלחמת עולם גרעינית שלישית ואפילו רביעית. ויש בעולם כעשרים מדינות בעלות נשק כזה.

שאלה: האם יהיה צורך לגלות את זה הלכה למעשה?

תשובתי: לא. יכול להיות מצב שהם יבינו שהם מתחילים משהו שהעולם יסיים בזה את קיומו, או שיכול להיות שהם ישתמשו בנשק בטווח צר ומוגבל, ואז הם יווכחו שכך אי אפשר להמשיך כי השלב הבא יהיה שאחד יכה את השני. אם הם יפציצו מדינה שלישית זה עניין אחר, אבל ספק אם הם ירצו להפציץ אחד את השני. מלחמה נערכת כדי לנצח או כדי להתגונן, אבל אם הם יהרסו אחד את השני כבר לא יהיה על מה להגן ולא יישאר מנצח באף אחד מהצדדים.

האגו שלנו צריך להרגיש את המציאות הזאת, הוא צריך לצעוק כדי שהעולם יתעשת ויגלה לפי איזה חוקים הוא עובד. איך הטבע דוחף אותנו להכרת הרע, להכרת האגו! מתי נצעק וישמעו אותנו זה לא מובן, כי זה תלוי בכמה אנחנו נהיה מקושרים בינינו. "אנחנו" הם אלה שעוסקים בשיטת האיחוד "המקובלים". אם נהיה מקושרים בצורה רצינית זה עם זה, ונעשה מעצמנו מוליך נכון של האור העליון לעולם שלנו, אז העולם ירגיש את זה בהדרגה. אנחנו אכן משתדלים לעשות את זה ואני חושב שבעולם כבר מתגלים הרבה סימנים של ההשפעה שלנו, אבל זה עדיין מעט. נקווה לטוב.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 2.2.2016

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KsYfr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest