נוסחה לכל החיים

המקובלים כתבו את הספרים שלהם לשני קהלים:

לקהל שנקרא "דרגת אבות", אנשים כמוהם, בעלי השגה, שהטקסטים האלה יעשירו ויחברו אותם כדי שהם יעשו תיקונים במערכת הכללית, ובכך יכשירו את הקרקע לעלייה שלנו.

וגם לקהל של "דרגת בנים", שזה אנחנו, כדי לתת לנו קצה חוט שעל ידו נוכל למשוך את המאור המחזיר למוטב.

אנחנו נמצאים באותה המערכת, אך איננו יכולים מיוזמתנו לעורר את השפעתה עלינו. בינתיים היא משפיעה עלינו בעצמה, ואנחנו מתקדמים בדרך של ייסורים. אולם אם אנחנו מעוררים את האורות, אז אנחנו מזרזים את הזמנים ומתחילים להתקדם בקצב מוגבר, בכך שמקלים את הדרך.

איך אפשר לעשות את זה? בהתאם לעצות המקובלים אנחנו מבצעים כל מיני פעולות שדומות למהות האיכותית של העצות האלה. התכונה שלהן היא השפעה, ולכן, בהתאם למדרגה ולמצב שלנו אנחנו צריכים להביע את הנכונות שלנו להשפעה. אנחנו נותנים זה לזה "מתנות", מתחברים, מדברים על כך בשיעורים, מבררים את המילים של המקובלים, ואז הנטיות, הרצונות, המאמצים שלנו תואמים למערכת שאותה הם מתארים. אנחנו רוצים לדעת את מה שלומדים, רוצים שזה יתגלה בנו, ואז מגיעים אלינו אורות שעדיין אינם מגולים, "אורות מקיפים", ובכך מקרבים אותנו לגילוי.

באופן כזה, כל העבודה שלנו, כל החיים שלנו, כל הקיום, חייב להיות מכוון כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב. וזה נקרא "ללמוד תורה". נאמר: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". ולפי הנוסחה הזאת אנחנו פועלים. צריך לבדוק את כל המרכיבים שלה כדי להשתמש בה בצורה הנכונה, ובזה להחזיר למוטב כל מרכיב ואת הנוסחה בכללותה.

מתוך שיעור על "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 24.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אות ורוח
האבות: אז ועכשיו
המדריכים של הדור האחרון